פירוש על חגי א:2

העם הזה אמרו. לפי שבטלו אויביהם על ידיהם בראשונה סבורים הם שלא אקיים את דברי שאמרתי לפי מלאת לחרבות ירושלים ע' שנה ולא יבא עוד עת ביתי להבנות אמור להם שבא עתה העת אבל עת הראשון לא היה אלא לפקידה למלאות לתחילת מלכות בבל שבעים שנה וכן היתה לסוף שבעים שנה נפקדו לעלות ע"פ כורש אבל בניין הבית נתלה בחורבות ירושלים שבימי צדקיהו שהיה מאוחר י"ח שנה למלכות בבל כדאמר מר (מגילה יא, ערכין יב,) גלו בי"ח גלו בי"ט ועתה מלאו הי"ח:

לא עת בוא. ר״ל הם אומרי׳ עדיין לא בא העת לבנות הבית הנה לא כן הוא כי עתה בא עת בית ה׳ להיות נבנה כי כבר נשלמו ע׳ שנה שאמר ירמיה וכמ״ש בסוף מ״ב בחשבון שנות הדורות:

כה, עת בא עת - כדרך: ואני אנה אני בא.