פירוש על יהושע 13:13

ולא הורישו בני ישראל את הגשורי וגו', רק לשבט הלוי לא נתן וגו'. כוונתי ודעתי בזה היא, שהקדים יהושע שני פסוקים האלה להגיד שקרה לו בכל הדברים מה שקרה למשה רבו, אם בענין המלחמה, שכמו שקרה למשה במלחמתו של סיחון ועוג שלא הוריש את כל האויבים ונשארו שמה הגשורי והמעכתי, ועכ"ז לא נמנע מלחלק הארץ לאותם השבטים, ככה יהושע, עם היות שלא כלה להוריש את האויבים ונשארה חלק גדול מהארץ לרשתה, לא נמנע מפני זה מלחלק את הארץ בין השבטים. וזכר עוד שגם כן בענין החלוק עשה כמו שעשה משה רבו, וזה כי עם היות שהלוים היו עתידים להיות להם ערים לשבת מכל חלקי השבטים, וגם מראובן וגד ומנשה, הנה משה לא הבדיל להם ערים כלל מחלקי השבטים ההם אשר מעבר הירדן, וזהו אמרו (יד) רק לשבט הלוי לא נתן משה נחלה וגו'. ולא אמר זה לבד על נחלת שדה וכרם, כי אם גם על ערים לשבת שלא הפרישם משה אליהם בעת החלוקה ולכן עשאו גם כן יהושע ככה שחלק את הארץ לשבטים ולא הפריש ערי הלוים קודם החלוקה, כ"א אחר שהשלים החלוקה כלה. והיה זה אצלי לפי שהלוים היו נושאי ארון ברית ה', ולכן היה ראוי שיקרה אליהם כמו שיקרה לארון, ולא יהיה להם ערים לשבת כי אם אחר היות הארון בעיר מושב, וכן היה במצות האל ית', שאחר שצוה בחלוקת הארץ והחולקים אותה צוה בערי המקלט ושיתנו ללוים לשבת וכן היה בשעת המעשה, שלא נתנו הערים ללוים כי אם אחרי היות הארון בשילה וכל הארץ מתחלקת לשבטים. ואמנם אמרו אשי ה' ונחלתו וגו', יראה שלא יובן בערים לשבת כי אם בנחלת שדה וכרם, אבל אין ראוי שיפורש כן, לפי שהסבה הזאת שנתן תהיה לשלול אותם מכל נחלה, וזה ראוי שיבא בדברי יהושע שהוא הנחיל את הארץ לכל השבטים ולא למשה שהנחיל לבד שני השבטים וחצי, אבל האמת הוא שכיוון למה שאמרתי שלשבט הלוי לא הבדיל משה ערים ללוים מכל שבטי ראובן וגד ומנשה בארצות שהנחיל להם, לפי שהיה ראוי שתהיה נחלתם כמו אשי ה', ולא אמר אישים בכאן לבד על מתנות הלוים כ"א בכלל על הענינים האלהיים, וכמו שאחר זה יאמר ה' הוא נחלתו ולא זכר אשי ה', והכוונה הנה היא שכמו שאשי ה' היו לבד אחרי היותם בארץ והתישב הארון בעיר מושב, ככה ערי הלוים ראוי שאז ינתנו אליהם ולא קודם לזה. ואמנם מה כיוון באומרו נחלתם הנה אפרשהו אחרי זה. והותרה השאלה השנית: