פירוש על יהושע 13:32

אלה אשר נחל. אלה השבטים אשר הנחילם משה:

(לב-לג) אלה אשר נחל משה וגו', ולשבט הלוי וגו'. אחר שזכר חלוקת עבר הירדן לראובן וגד ולחצי שבט המנשה השלים הספור אלה אשר נחל משה וגו', ר"ל אלה הם השבטים הנזכרים אשר הנחילם משה בערבות הירדן וגו'. והנה אמר פעם שנית ולשבט הלוי לא נתן משה נחלה וגו', אחרי שכבר אמרו, לפי שכמו שזכרתי יהושע הגיד בכאן שמשה עשה שני דברים, הא' לתת הארץ לאותם השבטים, והיה זה בכלל שנתן להם את הארץ ההיא כלה, השנית שהוא עצמו חלקה להם בקו. ולפי שהערים אשר היה הכרחי לתת ללוים היה אפשר שמשה יפרישם ויגבילם, אם בראשונה אחרי תתו את הארץ בכלל לאותם השבטים קודם החלוקה וגם אחריה אחרי שחלקה לשבטים, לזה אמר שלא נתן ללוים הערים ההם לא קודם החלוקה כשנתן הארץ בכללה לשבטים (ולזה אמר למעלה קודם שיזכור החלוקה רק לשבט לוי לא נתן נחלה גם כן) ולא גם כן שהקדיש והבדיל הערים אחר החלוקה, ולכן בכאן אחרי החלוקה הפרטית אמר פעם שנית ולשבט הלוי לא נתן משה נחלה, והנה הסבה בזה הוא שה' אלהי ישראל הוא נחלתם, ר"ל שנחלתם היא כמו ארון ה', ולכן לא נתנו להם הערים בעוד שהיה הארון הולך ונוסע מבלי ישוב. ואם נפרש נחלה על נחלת שדה וכרם נאמר גם כן שזכר זה בספור נתינת הארץ בכלל וג"כ אחרי החלוק שלא נתנו להם נחלה, וזה כי הנחלה הוא הדבר המיוחד באדם להנחילו לבניו לאלף דור, ולא היו מן ערי הלוים כי היו לבד ערים לשבת, אבל היו מהשבטים אותם הערים, ועם היות שהלוים ישבו בהן לא יוכלו להנחילם ולא למכרם כי אינם נחלתם, והנה יתבאר זה עוד בפסוקים הנמשכים, והותרה עם זה השאלה הרביעית: