פירוש על יהושע 21:43

ואח''ז זכר שלא נפל דבר מכל הדבר הטוב אשר דבר ה' אל בית ישראל הכל בא ואף על פי שכבר נשארו בהן עדין כמו שזכר במה שקדם הנה זה בלתי סותר מה שנזכר בזה המקום כי כל הגוים אשר נלחמו בהם נפלו בידם ואולם נשארו אלו בסבת עצלות יהושע וישראל לא בסבת העדר השגחת השם ית' מהם:

לא נפל דבר מכל הדבר הטוב אשר דיבר ה' אל בית ישראל הכל בא. אפשר במ"ש הרא"ם ז"ל דכל דבר שיש בחילופו הכזבת הנביא הוא מתקיים אף אם יחטאו והקשה מדתניא ראוים היו ישראל ליעשות להם בימי עזרא כדרך שנעשה בימי משה רבינו ע"ה אלא שגרם החטא ותירץ דכיון שנתקיים במקצת לית לן בה וז"ש לא נפל דבר מכל הדבר הטוב וכו' הכל בא. דאם היה בא מקצת סגי ולא מיקרי שיש הכזבת הנביא כמו שהיה בימי עזרא הנביא ע"ה וכמ"ש הרא"ם ז"ל וזהו הפלא שלא נפל דבר מכל הדבר הטוב הכל בא כי רבו רחמיו יתברך שמו:

(מג-מה) ויתן ה' לישראל את כל הארץ וגומר, וינח ה' להם מסביב וגומר, לא נפל דבר מכל הדבר הטוב וגומר. עם היות שנשארה מהארץ הרבה שלא נכבשה, אמר בסוף זה הספור שנתן ה' להם את כל הארץ וגומר, לפי שמה שלא כבשו היה בעצלותם, ולא מפאת השם יתברך. וזכר שמלבד מה שכבשו הנה הניח להם מסביב, כי לא היו האויבים נלחמים בהם ולא עומדים בפניהם, ולכן אמר שלא נפל דבר מכל דברו הטוב, רוצה לומר כיבוש הארץ ומנוחתם מהאויבים: