פירוש על יהושע 22:9

וישובו. יהושע קראם אל עירו תמנת סרח אשר בהר אפרים ומשם שלחם, והם לא הלכו משם למזרח לעבור את הירדן רק הלכו לשילה שהיה בקצה צפונית לנחלת יוסף להתפלל במקדש ה' שמה ולקחת רשות מישראל שנאספו שמה, וזה היה אות כי לא נסוג אחור לבם מקדושת משכן ה' ומאחדות אבן ישראל (הפך מה שחשדו אותם אח"כ על אודות המזבח), וזה שדייק מאת ב"י משלה:

וישובו וילכו בני ראובן וגומר, עד כה אמרו כל עדת ה' וגומר. זכר ששבו לארצותם אותם השני שבטים וחצי המטה, ושכאשר באו אל גלילות הירדן (י) בנו על הירדן מזבח גדול, והודיענו הכתוב שלא כונו בזה כי אם היותו למראה ולא לעולה וזבח. האמנם בני ישראל כששמעו הדבר לא ידעו ולא הבינו הכוונה האמתית אשר היה מאתם בבנין המזבח, ולכן אמר (יא) וישמעו בני ישראל לאמר הנה בנו בני ראובן את המזבח. רוצה לומר ולא שמעו שהיה למראה כמו שכונו בו, אבל שמעו לבד שעשו המזבח וגומר. ולפי שראו שהיה בפעל הזה שתי עונות גדולות, האחד נגד ישראל שיורו בזה שדעתם היה להפרד מאחיהם ולעשות בעצמם משכן ומזבח, כאלו הם עם אחר מפוזר ומפורד מהם, השני שהיה דעתם להעלות עליו עולה וזבח, ובזה היה מהפשע נגד האלהים יתברך אם היה לעבוד עבודה זרה אף שיעבדו אליו יתברך, לפי שהיה אסור להקריב כי אם במקום אשר יבחר ה', והיה יחוד המקום האלהי מורה על יחוד השוכן בו יתברך, ולכן היה ממנהג עובדי עבודה זרה לזבוח בכל מקום, והנביא אמר על זה (ירמיה ב' כ"ח) כי מספר עריך היו אלהיך וגומר, לכן אל שתי הבחינות האלה מהחטא אמר שתי פעמים וישמעו בני ישראל, כי בראשונה אמר וישמעו בני ישראל לאמר הנה בנו בני ראובן וגומר, את המזבח אל מול ארץ כנען וגומר. אל עבר בני ישראל, רוצה לומר כאלו עשו ראש בפני עצמם, וזהו אמרו אל עבר בני ישראל, ולבחינה השנית מפאת מה שחטאו בינם למקום יתברך אמר פעם שנית (יב) וישמעו בני ישראל ויקהלו שילה וגו', כי באו שילה למשכן ה' לקנא את קנאתו מהמזבח אשר עשו בני ראובן נגדו, והנה אמרו לעלות עליהם לצבא, אין הכונה שיעלו מיד לצבא עליהם, אך הכונה שיעלו עליהם אם לא יתקנו את אשר עותו, ולזה קודם שיעלו לצבא שלחו שם פנחס ועשרה נשיאים עליהם, ר"ל פנחס הכהן ליסרם על מה שחטאו לגבוה, והנשיאים להוכיחם על מה שחטאו בזה נגד העם, הנה במה שאמרתי יותרו השאלות שנית ושלישית: