פירוש על יהושע 4:18

ויהי בעלות הכהנים נשאי ארון ברית ה' מתוך הירדן נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה. הנה הירדן בעולם נגד הכבד בנפש שמורה על כעס כדאיתא (נדרים כ"ב:) אכתי לא עבר ירדנא, והים סוף בעולם נגד חוט השדרה בנפש שמורה על תאוה, ומרע"ה בקע את הים סוף היינו שישראל יהיו מנושאים על כל התאות שיוכלו להתגבר עליהם ולעבור בחרבה. ויהושע בקע את הירדן שהוא נגד כעס שיוכלו כל ישראל לגבור על כעסם, אך הכהנים עברו על כל מי הירדן היינו כי כהן הוא עובד ה' וכעסו הוא רותחא דרבנן שהוא טב בכל סיטרין(זוהר שמות קפ"ב:).

ויהי בעלות הכהנים נשאי ארון ברית ה' מתוך הירדן נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה, וישבו מי הירדן למקומם וגו'. משה רבינו קרע את הים, שים סוף בעולם כנגד חוט השדרה באדם שהולך ממוח ועובר בכל הגוף וזה נגד יצר של תאוה, הראה הקב"ה אחר שיצאו ממצרים שנקראה ערות הארץ שהיו שטופים בזימה וכמו שכתיב (יחזקאל כ"ג,כ') אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם ונתבררו ישראל שהם מנוקים בשורשם. ויהושע בקע את הירדן שירדן בעולם נגד כבד באדם שמורה על כעס וכדאיתא בגמ' (נדרים כ"ב:) ההוא שעתא לא עברינן ירדנא לכן היה לו לב רגז, אכן משורשו ממקום שיוצא שם הוא נקי שיוצא בחלק דן ממערת פמייס כדאיתא בגמ' (בכורות נ"ה.) יוצא ירדן ממערת פמייס ובדן נאמר (בראשית מ"ט,י"ז) יהי דן נחש היינו שכעסו הוא נקי שהוא רומז לחויא קדושא שנזכר בתיקוני הזהר (תיקון כ"א,מ"ג) וזה נתברר אחר דור המדבר שלחמו ונתבררו נגד כוחות האלו נחש שרף ועקרב וצמאון, ונתבררו לכבוש את שבעה האומות, ולכן עברו בתוך הירדן בחרבה שנתבררו שכעסם הוא רוגזא דרבנן וזה שנסמך שם בגמ' (בכורות נ"ה.) זכרותיה דירדנא ממערת פמייס וכו' וזכרותא דדמא כבדא, היינו שבשורש המקור אין שום רע וכדאיתא בגמ' (חולין ק"ט:) אסר לן דמא שרא לן כבדא, אף שהכבד הוא שורש הדם, מכל מקום הוא מותר, שכל דבר הוא טוב בשורש שהשי"ת לא ברא שום דבר רע, רק מצד האדם כשמשתמש בהמדה שלא במקום הראוי אז נעשה רע, וכיון שישראל נתבררו שהם דבוקים בשורש נבקע הירדן לפניהם, אכן הכהנים עברו על גבי המים שהכהנים הם משורש החסד ועל רוגזתם אין מיחוש, אף שירגז הוא רוגזא דרבנן שאינו אלא רגע והוא לטובה.

נִתְּקוּ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים מִן הַמַּיִם אֶל הֶחָרָבָה שֶׁאֶצְלָם, וַיָּשׁוּבוּ הַמַּיִם לִמְקוֹמָם; נִמְצָא, אֲרוֹן מִצַּד זֶה וְיִשְׂרָאֵל מִצַּד זֶה, נָשָׂא אֲרוֹן אֶת נוֹשְׂאָיו וְעָבַר. וְעַל דָּבָר זֶה נֶעֱנַשׁ עוּזָּא (שמואל ב ו ז) כְּשֶׁאָחַז בָּאָרוֹן, נוֹשְׂאָיו נָשָׂא, עַצְמוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן.