פירוש על יהושע 5:11

ויאכלו מעבור הארץ מצות וקלוי. דאי' בגמ' פלוגתא עץ שאכל אדה"ר ח"א חטה הי' וח"א גפן הי'. וחטא אדה"ר נתקן מכח התורה כדכתיב על חרבך תחי' זהו להט החרב המתהפכת ואת אחיך תעבוד והי' כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך. ולכן אני מקדשין על הכוס ומזכירין וקדשתנו במצותיך שעי"ז נתקן חטא אדה"ר. ולכן אי' פלוגתא בגמ' ח"א מקדש על היין וח"א מקדש על הפת דהני תנאי כהני תנאי אי גפן הי' אי חטה הי'. ועץ הדעת הוא טוב ורע ולכן אנו פורסין המצה לשנים להורות ע"ז שחציה טוב וחציה רע וחלק טוב נקבל. ובשבועות שהוא זמן מתן תורתנו ונתקן חטא אדה"ר ומהפכין מדת הרע לטוב ולכן היו באין שתי הלחם בעצרת להורות ששניהם טובים ושלימים. וכן נמי אי' בגמרא לא איברי יין אלא לנחם אבילים וקשה הא בשעה שנברא העולם עדיין לא היה מיתה בעולם. רק י"ל דבאמת קודם החטא לא היו סוחטין הענבים להשקות יין אלא היו אוכלים הענבים כמו שהן והיו טועמין בהם טעם יין אלא אחר החטא נתקלקל זה. ואי' בגמ' שחוה סחטה ענבים ונתנה לו לאדם להפיס דעתו. וזהו שלא איברי יין אלא לנחם אבילים. ולכן אנו מברכין בפה"ג ולא על היין משום דתחילת הבריאה לא נברא שיהיה יין אלא גפן כמות שהוא וא"ש. והנה אם אין האנשים חוטאים אזי הארץ מוציאה זרעים טובים אבל כשח"ו ב"א מקולקלים במעשיהם ומזנים זה עם זה אזי כתיב אז תזנה הארץ ומוציאה קוצים ודרדרים וזרעים אשר לא טובים ולכן כשבא נחש על חוה כתיב וקוץ ודרדר תצמיח לך וכתיב ואיבה אשית בינך וכו' והפריש הקב"ה לנחש למקום מיוחד זה המדבר ולכן נקרא המדבר ארץ נחש שרף וכו' ולכן במדבר לא היה לישראל תבואה לאכול ולכך הוצרך הקב"ה להוריד מן ולכן קבלו התורה במדבר לבטל כח הנחש ולכן היה נראה הקב"ה למשה מתוך הסנה זהו קוץ ודרדר הכל מכח חטא הנ"ל ולכן הקריבו עומר תחלה והדר אכלו הכל לבטל כח הנ"ל שתהיה הארץ מוציאה זרעים טובים וזהו ויאכלו מעבור הארץ דבא"י לא היה כח הנחש הנ"ל והיו יכולין לאכול מעבור הארץ וק"ל:

מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יוֹם הֲנָפַת הָעוֹמֶר, שֶׁהִקְרִיבוּ עוֹמֶר תְּחִלָּה וּמִז' בַּאֲדָר שֶׁמֵּת משֶׁה, שֶׁפָּסַק הַמָּן, הָיוּ מִסְתַפְּקִין עַד עַכְשָׁיו מִמָּן שֶׁבִּכְלֵיהֶם שֶׁלָּקְטוּ בְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טז לה): אֶת הַמָּן אָכְלוּ אַרְבָּעִים שָׁנָה, וַהֲלֹא מ' שָׁנָה חָסֵר שְׁלשִׁים יוֹם, שֶׁהֲרֵי תְּחִלַּת יְרִידַת הַמָּן בְּט"ו בְּאִיָיר, אֱמוֹר מֵעַתָּה, בַּחֲרָרָה שֶׁהוֹצִיאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם טָעֲמוּ טַעַם מָן.

ממחרת הפסח. ממחרת יום א׳ של פסח, שהוא זמן הקרבת העומר, וקרבו העומר, והדר אכלו: