פירוש על יהושע 5:2

א. בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צורים וגו'. פירש הרב מהר"י אשמועינן רבותא בעת ההיא שבאו לגלגל הגם שהיו חלושים חולשא ראורחא עכ"ז ציוה ה' למולם כי הוא הנותן כח לעשות חיל והוא שבח ישראל שלא עיכבו לאחר המילה ונזדרזו לקיים מצותו יתברך.

בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צורים ושוב מול את בני ישראל שנית. אמר אמ"ו הגאון זצ"ל למה דוקא בעת ההיא דכתיב גבי בני יעקב כשבאו על שכם ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים מחמת המילה וא"כ מהרצוי היה כאן שלא למול משום חולשא דלבא ואפ"ה אמר הקב"ה שימולו כי אל יתהלל גבור בגבורתו כי הכל הוא מאת ה' ב"ה ואין לה' מעצר להושיע. או יאמר דהנה איתא פלוגתא אי בניסן נברא העולם או בתשרי והנה אנן פסקינן כמ"ד בתשרי נברא העולם דהיינו בכ"ה באלול ולכך יוה"כ ביו"ד בתשרי לפי דביום ו' שהוא ר"ה שנברא אדה"ר בו ביום סרח ואכל מעץ הדעת ובשבת לא קיבל נזיפה עליו אלא ביום א' קיבל נזיפה ז' ימים כדכתיב ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים ק"ו לשכינה יו"ד ימים אלא דיו וכו' וביום ח' עשה תשובה וזה הוי עשירי לחדש ולכן הוקבע יום זה לסליחה ואי אמרינן בניסן נברא העולם צריך ג"כ יום יו"ד בחדש לקדושה הזאת. ואי' כשחטא אדה"ר היה משוך בערלתו ולכן אמר הקב"ה בעת ההיא דהיינו יו"ד בניסן שוב מול את בני ישראל שנית לתקן חטא אדה"ר או יאמר דאי' בפסוק ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק וקשה אמאי לא לחם משה מלחמת ה'. ונר' דאי' מכתם לדוד וכו' בהצותו את ארם וכו' וישב יואב ויך את אדום וכו' פרש"י מכתם שהיה מכתו חמה שנולד כשהוא מהול. וקשה מה המשך ושייכות הדברים הללו להדדי. אלא נר' לומר דהנה יצחק אמר לעשו על חרבך תחיה שעשו היה במזל מאדים וזה מורה על חרב אך מזל מאדים מורה ג"כ על מילה כדאי' בגר' וזה שיש בידו מצות מילה שנקרא ג"כ חרב פיפיות מבטל כח החרב של עשו. ואי' במד' משה נולד כשהיה מהול וא"כ לכך לא יכול להלחם בעמלק שבא מעשו ולכן אמר ליהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק. והנה כאן נמי קשה מאי דכתיב וישב יואב ויך את אדום אמאי לא הכה אותם דוד ולזה פרש"י מכתם שהיה מכתו חמה שנולד מהול וא"כ לא היה יכול להלחם באדום. ואי' שמהלך החמה הוא כ"ח יום בשלימות ושצ"ם חנכ"ל משמשים בזמן הנ"ל וא"כ מזל א' משמש ד' ימים וא"כ מזל שבתאי הוא משמש ד' ימים ראשונים של חודש וצדק ד' ימים שניים ומאדים ד' ימים שלישיים וא"כ ביו"ד לחדש משמש מזל מאדים דזהו כחו של עשו כנ"ל. ולבטל כחו של עשו לכן אמר הקב"ה בעת ההיא שוב מול את בנ"י שנית דהיינו ביו"ד לחדש. או יאמר טעם על שאמר משה ליהושע צא הלחם בעמלק דאי' בגמ' אין עמלק נופל אלא ביד בניה של רחל והטעם נר' דהנה על חרבך תחיה הוא הברכה של להט החרב המתהפכת שמסר לו יצחק וכל הכישופים הם באים מכח הלהט החרב המתהפכת דמכח זה יכולין להפכם סדר הדברים ע"י כישוף ולכן היה עמלק מכשף גדול שבא מעשו ולכן כתיב ויעשו גם חרטומי מצרים בלהטיהם כן לשון להט החרב. אבל רחל תקנה זאת שהפכה עצמה והפכה הדברים ומסרה סימנים ללאה ולכן אין עמלק נופל אלא ביד בניה של רחל ולזה יהושע למטה אפרים בן יוסף בניה של רחל הוצרך להלחם בעמלק וא"ש. או יאמר דהנה אי' בפסוק אדם ובהמה תושיע ה' הרצון בזה דהנה יש באדם שני מיני נשמות הא' נשמה הבהמיות וא' נשמה השכליות וא"כ כשחוטא האדם חוטא בב' מיני נשמות הללו ומדה כנ"מ צריך להביא קרבן נגד נפש הבהמיות. ונגד נפש השכליות מילה מכפרת ולכן ישראל שהיו חוטאים במצרים בב' מיני נשמות והיו צריכין להביא קרבן פסח ומילה שמלו במצרים. ולכן כן אמר השם שוב מול את בני ישראל שנית קודם בואם לארץ להקריב קרבן דתרווייהו צריכו. ולפי שהיו מקודשים בקדושה כשהיו נכנסים לארץ וכתיב לא תניף עליהן ברזל לכן א"ל עשה לך חרבות צורים ולא של ברזל. או יאמר דהנה איתא בגמרא מ"ט לא מלו משום דלא נשבה רוח צפונית ומקשה שם במדרש חלילה שהיה הקב"ה מייחד דבור לערלים וגם תוס' מקשה האיך קרבו קרבן במדבר הא ערלים היו. ואמ"ו טעם דבאמת חלילה שהיו ערלים רק דהקב"ה עשה נס שנולדו כולם מהולים אלא דגמ' פריך מ"ט לא מלו ר"ל למה אתעביד נס ומשני משום דלא נשבה רוח צפונית. אך קשה מ"ט צוה למולם שנית וי"ל דאי' בפסוק ויהי כי החל העם לזנות בבנות מואב וידוע מאמר הגמ' ישראל הבא על הנכרית נמשכה ערלתו ולכך היו צריכין למול שנית ועפ"ז יתורץ קושי' עצומה מה שהקשה הרשב"א על מה דאי' בגמ' ערל אינו מקבל הזאה ומקשה הגמ' האיך עשו פסח בימי יהושע הא ערלים היו בשעת הזאה ומקשה הרשב"א אמאי לא מקשה הגמ' מפסוק הקודם במלחמת מדין שהרגו אנשים ונשים וטף וכתיב בפסוק שהזו עליהם ג' וז' הא ערלים היו ולפי הנ"ל לק"מ דאז לא היו ערלים שנולדו כשהם מהולים ושמא תאמר נמשכה ערלתם הא כתיב לא נפרד ממנו איש שלא נכשלו בחטא לפי שי"ב אלף שצבאו על מדין לא זנו בבנות מואב ולא נמשכה ערלתם ולכך לא פריך ממדין משא"כ כאן גבי פסח יהושע שהי' אחר שחטאו ומקש' הגמ' שפיר וק"ל:

חַרְבוֹת צֻרִים כְּתַּרְגּוּמוֹ: אִזְמְלָוָן חֲרִיפִין, וְכֵן (תהלים פט מד): אַף תָּשִׁיב צוּר חַרְבּוֹ, כְּשֶׁהַחֲרִיפוּת נֶהְפָּךְ לַצְּדָדִין וְאֵינוֹ חוֹתֵךְ יָפֶה, וְכֵן (ישעיהו נד יז): כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ.