פירוש על יהושע 9:17

ויסעו בני ישראל, ר"ל הם מעצמם נסעו לבוא אל עריהם להשמיד להרוג ולאבד בהם, והנה התעוררו לאבד אותם, לפי שידעו כפי הדין שהשבועה או הברית אשר נעשה בטעות אינה כלום, והיה אם כן בדין להרגם כאלו לא היה להם כלל לא שלום ולא ברית ולא שבועה. וזכר (יח) ולא הכום בני ישראל וגו', כאומר והסבה שבני ישראל לא הכו את הגבעונים היא, לפי שהנשיאים נשבעו להם והם המליטום ויצילו אותם מחרב העם, ואמר וילונו כל העדה על הנשיאים, ולא היתה התלונה על מה שנשבעו, כי אם על מה שהצילו אותם מידיהם ולא עזבו אותם להרגם, ולכן לא התלוננו על יהושע כי הנשיאים הצילום אז. ולפי שעל זה היתה התלונה אמרו הנשיאים (יט) אנחנו נשבענו להם וגו' ועתה לא נוכל לנגוע בהם, ר"ל ראוי הוא שאנחנו נמליט את כל הגבעונים מידי בני ישראל, לפי שאנחנו נשיאי העדה ואנחנו כשמה (של כל העדה) עשינו שבועה בה' אלהי ישראל להחיותם, ואם כן לא נוכל לנגוע בהם כי נהיה עוברים על השבועה והוא עון פלילי. והנה עשו בזה טענה מפורסמת, והוא אמרם (כ) זאת נעשה להם וגו', ר"ל את השלום הזה אנחנו מעצמנו עושים אותה בלי שבועה והזכרת השם היינו מקיימים אותה לכבודנו ולכבוד הנשיאות, כי השלום שיתנו השרים ראוי על כל פנים שיתקיים, וכל שכן בהיות השבועה בה' אלהי ישראל, כי באמת יהיה קצף על השבועה אם לא נתקיימה, וזהו שאמרו זאת נעשה להם, כלומר השלום הזה אם היינו מעצמנו ובדבור פשוט עושים אותו להם נחיה אותם לקיים דברי שפתינו, ואם זה כן בדבור פשוט שלנו כל שכן בהיות שם שבועה, וזהו ולא יהיה עלינו קצף על השבועה, וזה מאמר נאמר בתמיה, וכי לא יהיה עלינו קצף מה' על השבועה? אין ספק אלא שיקצוף האלהים עלינו. או שיהיה הכוונה שאמרו הנשיאים כנגד העדה אל תתלוננו, כי על כל פנים זאת נעשה לגבעונים שנחיה אותם, ואל תקציפו על מה שנשבענו, כי מה האדם שיבא אחר המלך את אשר כבר עשוהו, ויהיה אם כן הקצף הנזכר בכאן קצף ישראל וכעסם לא קצף האלהים. ואפשר עוד לפרש שהיתה כוונת הנשיאים שהגבעונים לא יצאו מידי ישראל בחיל ולא בכח, כי אם בהיותם עושים עמהם חסד, ולכן אין ראוי שיקציפו על זה, וזהו שאמר זאת נעשה להם, רוצה לומר החסד הזה אנחנו עושים להם ואנחנו נחיה אותם, וכבוד גדול לאדם כשאויבו יבקש ממנו החיים, ולכן לא יהיה קצף על השבועה, רוצה לומר לא תקציפו עליה. והנה הפצירו הנשיאים שתתקיים שבועתם (עם היותה שבועת טעות וכפי הדין היו יכולים לבטלה) מפני קדוש השם, לבל יאמרו האומות אשר ישמעון את השמועה שנשיאי ישראל עברו על שבועתם, ושארית ישראל יעשו עולה וימצא בפיהם לשון תרמית. והנה הנשיאים חשבו שיודה העם בזה ויתיישב לבם, ולכן סיימו בזה דבריהם, וכיון שראו שהעם לא נתרצו בזה הוצרכו לדבר פעם שנית, וזהו אמרו עוד (כא) ויאמרו אליהם הנשיאים יחיו ויהיו חוטבי עצים וגו', ר"ל שחזרו הנשיאים לדבר פעם אחרת ואמרו אל יחר בעיניכם כי מצוע יש בדבר, וזה הוא שיהיו חוטבי עצים ושואבי מים לכל העדה, ובזה יתקיים שבועתנו והם ישארו למס ועבדות גדול יותר מאשר הוטלה עליהם אם שאלו השלום והוא האמת, וכיון שאמרו לכל העדה נתפייסו העם כי חשבו שבזה יהיו להם לעבדים, וגם למה שהיה פשוט אצלם שאם ישאלו שלום היו הם מחויבים לתתו להם בהיותם למס ועבדות. ואמנם מה שאמר הפסוק עוד כאשר דברו אליהם הנשיאים, (ויורה שאין ענין לזה המאמר) הוא דבק אצלי עם הפסוק הנמשך, יאמר כי כאשר דברו אליהם זה הנשיאים וראה יהושע שהעם הודו בה וקבלוהו מיד קרא הוא לגבעונים ואמר אליהם (כב) למה רמיתם אותנו וגו', ורצה בזה לומר אליהם מה התועלת אשר קבלתם באותה הערמה שעשיתם, והמה השיבו גם בזה בערמה ולא אמרו האמת שעשו זה כדי שיכרתו להם ברית וינצלו מהעבדות, אבל אמרו (כד) שעשו אותו כדי להחיות את נפשם, כי חששו שהיה המצוה שימיתום אף על פי שיתנו להם שלום אם לא יכרתו להם ברית, וכדי שיכרתו ברית עמם אמרו שבאו מארץ רחוקה, וכללו דבריהם באמרם (כה) הננו בידך כטוב וכישר לפניך עשה, ר"ל שמה שיגזור בזה יתחבר בו הטוב שהוא החסד לפנים משורת הדין והישר שהוא הדין, וזכר שיהושע עשה עמהם טוב ודין, וזהו (כו) ויעש יהושע כן, כי לפי הדין היו בני מות להיות הברית והשבועה והשלום בטעות, ואם כן עשה עמהם חסד והטבה במה שהחיה אותם, ועשה דין במה שנתנם לעבדות. ולפי שהיה מאמר הנשיאים שיהיו חוטבי עצים ושואבי מים לכל העדה, אמר יהושע ראשונה שלא יהיו בעצם כי אם לבית האל ית' בשילה ונוב וגבעון ובית עולמים, ובאחרונה אמר לבית ה' ולעדה, ר"ל לעדה בהיותם במלחמה וכיבוש הארץ, אבל אחר חלוקת הארץ לא יעבדו כי אם בבית ה' הנה במה שפירשתי הותרו השאלות חמישית וששית: