פירוש על יהושע 9:3

ליריחו ולעי. רצה לומר, שהמה שני דברים הפכים, כי יריחו כבשו בנס, והעי בתחבולות וברוב עם, ולזה הבינו הדבר שבערמה עשו להטעותם, כאמור למעלה (פרק ח) (ד) ויעשו גם המה בערמה כמו שעשו ישראל:

ויושבי גבעון שמעו וגו'. הנה לא נזכר בזה הספור דבר ממלך גבעון, ולא נתבאר אם היה מלך בקרבו אם לא, אבל לפי שאמר למעלה ויהי כשמוע כל המלכים, ואחד מהם שזכר הוא החוי שהיה בגבעון ואם כן מלך היה בו, וכפי זה הדעת נאמר שיחס הכתוב הדבר הזה שעשו ליושבי גבעון ולא למלכם, לפי שעם היותו מכלל המלכים באותה עצה ללחום עם יהושע, יושבי ארצו שמעו מה שבא על יריחו ועל העי, וכמו שהוא עשה להנצל באופן אחד, ככה עשו גם המה בערמה באופן אחר כדי להנצל מידי בני ישראל ולהשלים עמהם, ולא חששו למלכם כי אם לעצמם ולבתיהם ולכן אמר אשר עשה ליריחו ולעי ולא אמר למלכם, כי היתה זאת עצת יושבי הארץ להמרות במלכם ולהמליך בתוכם את בן טבאל ולהשלים עם יהושע ולעבדו, ולצאת מידי מלכם כיון שלא יוכל להושיעם, וזה פירוש ויעשו גם המה בערמה, שיהיה הרבוי למלכם שנתחבר עם המלכים בעצה אחת, ויושבי הארץ נתחברו עם יהושע באופן אחר. ואם נאמר שהחוי הנזכר למעלה הוא יושבי הארץ ולא היה להם מלך, אחשוב בפי' הפסוקים שהחוי יושבי גבעון היו עם אותם המלכים הנזכרים בקבוץ שעשו להלחם ביהושע, ועם היותם באותה עצה הנה מצד אחר הערימו להשלים עם בני ישראל, וזה ויעשו גם המה בערמה, ר"ל ויעשו המה מלבד מה שעשו בקבוץ המלכים גם כן עשו בערמה עם ישראל, וחז"ל (עיין בפי' הרד"ק) דרשו גם המה לרבות בני יעקב שדברו במרמה ליושבי שכם שהיו אלה החוי, ומפני זה עשו גם המה לישראל בערמה. והנה רד"ק ורלב"ג ז"ל פירשו הפסוק באופנים אחרים, וכל דרך איש ישר בעיניו. וזכר (ד) שהגבעונים נצטידו, שר"ל לקחו צידה כתרגום יונתן בן עוזיאל, או שעשו עצמם מלאכים וצירים נאמנים לשולחיהם כדברי המפרשים, ולקחו שקים וכלים ומזונות ומלבושים ישנים כדרך הבאים מארץ רחוקה ובאו אל יהושע, ולא רצו לדבר אליו בייחוד כי אם אליו ולכל איש ישראל בהיותם נקבצים לאמר, (ו) מארץ רחוקה באנו ועתה כרתו לנו ברית, (ז) ואיש ישראל, ר"ל ההמון לא היה רוצה לכרות להם ברית מיראת פן יהיו מהיושבים בקרבם, ואז הגבעונים עשו תחבולה אחרת שעזבו העם ולא דרשו עוד לדבר אל העדה, (ח) וילכו אל יהושע, ר"ל אליו בייחוד ואמרו לו עבדיך אנחנו, כלומר אנחנו אין רצוננו להשתעבד לכל העם הזה, כי אם להיות לעבדיך ביחוד ואתה תהיה לנו לראש ולקצין. ואז יהושע שאל אליהם מאין באו (ט) והם גזרו אומר שבאו מארץ רחוקה לשם ה', כי שמעו בארצם את אשר עשה ה' למצרים ולסחון ועוג (יא) ולכן נצטוו מזקניהם לבוא אליהם לשאול ברית (יב-יג) והביאו ראיה מרוחק ארצם מענין מזונם וכליהם אשר הביאו, וזכר שלקחו האנשים מצידם (יד) ואת פי ה' לא שאלו, ירצה שלקחו ראיה מענין צידם שיבש היה נקודים, וחשבו היותו כן ואת פי ה' לא שאלו, ובזה טעו שהיה להם לשאול באורים ותומים לפני אלעזר הכהן, ויהיה אומרו ויקחו האנשים וגו', ר"ל נשיאי העדה שהם לקחו אותה ראיה, או יאמר שלקחו אותם הנשיאים שוחד ומתנה מהצידה שהיו מביאים הגבעונים, ולזה הסכימו עמהם, ואז (טו) ויעש להם יהושע שלום ויכרות להם ברית להחיותם, ומלבד זה וישבעו להם נשיאי העדה עליו, זהו סדור הפסוקים: ואמנם להיתר הספקות אשר העירותי בפרשה, כתב הרלב"ג שיהושע שלח ראשונה לשאול ולקרוא לשלום את כל יושבי הארץ, ושהגבעונים לא רצו להשלים כי אם להלחם, ומפני זה הוצרכו הערמה הזאת באשר אחר כך נתחרטו ובקשו להשלים, והוא מדברי הרמב"ם בסוף ספר שופטים. והדעת הזה באמת בלתי מתישב על הלב, אם למה שהכתוב לא זכר דבר מזה, ואם לפי שכפי הדין (עם היות שלא רצו להשלים מיד) אם קודם המלחמה נתחרטו מזה ובקשו שלום היה ראוי שינתן אליהם: ואני אחשוב ששם ברית בהחלט יאמר על האהבה העצומה מבלי עבדות ומס ומבלי עול אחר, אמר האל יתברך (מלאכי ב' ה') בריתי היתה אתו החיים והשלום, כי כל הדברים נכנסו בברית, ואמר (מלכים ב י״א:י״ז) ויכרות יהוידע את הברית בין ה' ובין המלך ובין העם שהיה האהבה והשלום והסכמת הלבבות להטיב, ואמר באבימלך ונכרתה ברית עמך, ועם היות ששם ברית יאמר על החזוק והאמות השלם, הנה לא יאמר בכתוב כי אם כפי מה שאמרתי, והנה הגבעונים אין ספק שידעו וששמעו כתב יהושע מי שירצה להשלים ישלים, אבל ידעו תנאי ההשלמה, והוא שיהיו למס ויעבדו אותם, ומפני זה לא היה רצונם לעשות שלום שהוא עם המס והעבדות, כי אם לעשות ברית והוא האהבה וההסכמה בלי מס ועבדות, ובלי הסרת הע"ז מקרבם וההכנע למצות בני נח, וידעו עם זה שהתורה צותה על השלום שתנתן אליהם באותם התנאים ושהזהירה על הברית, באמרו (שמות כ"ג ל"ב) לא תכרות להם ברית ולאלהיהם וגו' כי הברית לא יכרית הע"ז ולזה אמר ולאלהיהם, ובעבור זה עשו הערמה לומר שהם מארץ רחוקה והמס והעבדות מהם בלתי מועיל, ואינו ראוי גם כן שימנע אליהם, כיון שהם בהיותם רחוקים מהם הרבה ואינם יראים מהם, שואלים הברית לא מפני המלחמה כי אם לשם ה' אלוהיהם, לומר שהמה בעלי בריתם לכבוד ולתפארת ויהיו משרתי אל עליון ואוהבי עמו וחסידיו. והיה תכלית דבריהם ועתה כרתו לנו ברית, לא אמרו תנו לנו שלום כי אם ברית לשלא יתחייבו במס ובעבדות, וישראל מפני זה השיבום אולי בקרבי אתה יושב ואיך אכרות לך ברית, ר"ל אם תהיה מחזק במעוזי תעשה שלום לי? שלום אעשה לך עם תנאי המס והעבודה אבל הברית אינו ראוי, כי אולי אתה יושב בקרבי, והתורה צותה (שם) לא תכרות להם ברית, ואיך אכרות לך ברית ותעבוד את אלהיך בקרבי? והנה הגבעונים ברחו מדבר עם ישראל כי מצאו בהם רוח חכמה ובינה, והלכו להם ליהושע בדברי חנופה ואמרו עבדיך אנחנו כמו שפירשתי, ויהושע בראותו הספק שהיו מספקים העם שאל אליהם מי אתם ומאין תבואו? ר"ל מאיזה עם אתם ומה שם ארצכם? והם בהערמתם לא גלו שמם ולא השיבו לשאלת מי אתם, אבל השיבו לבד לשאלת מאין תבואו, וגם בזה לא אמרו מאיזה ארץ הם אבל בדרך כלל אמרו מארץ רחוקה באנו. ולפי שלא יקשה אליהם אם הייתם מארץ רחוקה מה לכם לבקש בריתנו? לזה אמרו לשם ה' אלהיך כי שמענו שמעו וגו', ואת כל אשר עשה וגו', ר"ל שמענו שמעו שהוא סבת הסבות ומניע העולם בכללו ויתר התארים אשר בו וגם שמענו פעולותיו, וזכרו מהם אשר עשה למצרים ולסיחון ולעוג, והנה לא אמרו דבר מנס עברת הירדן ולא מלכידת יריחו והעי, להראות שעדיין לא נשמעו הדברים האלה בארצם כשנסעו משם כי רחוקה היא מאד, כי אם שאר הדברים שקרו זה ימים רבים כל זה להורות רוחק ארצם, והביאו לזה ראיה מענין צידם, ויהושע ראה דבריהם ודברי העם וביקש מצוע בדבר, והוא שנתן להם שלום סתם בלתי זכרון התנאים, וכרת להם ברית לא בהחלט כי אם להחיותם בלבד, ובזה עשה כדעת העם שנתן שלום וברית להחיות ולא עוד, ועשה דבר מבקשת הגבעונים אחר שנתן אותו ברית. וזכר הסיפור שנשיאי העדה (בלי דעת יהושע ובלי דעת העם) מעצמם נשבעו על זה לגבעונים לקיים מה שעשה יהושע, והנה התעורר יהושע לעשות זה לא לגסות הרוח להיותם עבדיו, כי אם לכבוד ה' אלהי ישראל יען אמרו שבאו לשמעו, ואולי יהיה זה סבה לשיאמינו בתורתו, וגם כי ראה שהיה זה כבוד גדול לישראל שמלכי שבא וסבא מקצה הארץ ישתחוו אפים ארצה אליהם ויבקשו בריתם. הנה התבאר מזה שהגבעונים כל מה שעשו עשו בערמה, וישראל מה שהשיבו אליהם השיבו בחכמה, ויהושע מה שעשה עמהם עשאו בתבונה. והותרו בזה השאלות ראשונה שנית ושלישית ורביעית:

ויצטירו. עשו עצמם כשלוחים באים מארץ מרחק, כי שם ציר הונח על השלוח למרחוק וכמו שכתוב (ישעיהו נז ט) ותשלחי ציריך עד מרחוק: