פירוש על יהושע ב:22

(כב-כד) וילכו ויבואו ההרה וגו', וישובו שני האנשים וגו', ויאמרו אל יהושע. זכר שעשו כמו שצותה רחב, ושהלכו בהר שלשת ימים ושבו אל יהושע וספרו לו מה שקרה אותם ומה שנדרו לרחב הזונה, ועוד אמרו שהארץ כאילו היא כבר נתנה אליהם, ושגם אנשי הארץ כך הוא הענין בעיניהם, כי נמוגו מפניהם, וכל זה זכר שאמרו אל יהושע ולא לעם, לפי שהיה ענין שליחותם נעלם מהם כמו שאמרנו:

וילכו ויבאו ההרה עד שבו הרודפים. יש לתמוה למה התחבאו מפני הרודפים הלא הלכו לעיר שאנן ושקט ולא היה מורך בלבם כי בטחו בהקב"ה ובחזרה התחבאו בהר והיה מורך בלבם. אלא הענין כך הוא דידוע דמעשה הכישוף אם אינו מתקיים כולו מתקיים מקצתו והכנענים עשו בלהטיהם שישראל שיבאו לארץ יברחו ולכך עשו עצמן כאלו ברחו כדי שיתקיים מעט מזעיר מכישוף ויובן גם מה שאמר פרעה לישראל ראו כי רעה נגד פניכם רואה אני באצטגנינות שלי שהיהודים הראשונים שיבאו לארץ לא ימותו כשאר בני אדם וכן היה כי המרגלים ששלח משה בראשון לארץ הכסילים ההם הוציאו דיבה ולא מתו כשאר כל אדם כמבואר וא"ש: