יהושע כד:טז מפרשים: מלבי"ם, רלב"ג ואלשיך

ויען העם. ענו לאמר כי לא יעזבו את ה', ונתנו ע"ז ארבעה טעמים. א] מצד החיוב המוטל עליהם, כי ה' אלהינו הוא המעלה אותנו ואת אבותינו כו', ובזה קנה אותנו קנין הגוף להיות לו לעבדים, כי עבדים היינו במצרים והפודה עבד מבית רבו קנה אותו לעצמו (וזה טעם שנז' בטעמי רוב המצות, יציאת מצרים, כי עי"כ נשתעבדו אל האדון אשר הוציאם מבית עבדים). ב] מצד יראת הרוממות, ואשר עשה לעינינו את האותות הגדולות האלה, שבזה הכרנו יכלתו וכחו לשדד המערכות. ג] מצד התועלת ועז"א וישמרנו מכל הדרך אשר הלכנו בה, ששמר אותנו בין בספוק צרכנו במדבר, בין במלחמת העמים כאשר ישמור איש את בנו, ולמה נעזוב מקור מים חיים. ד] מצד יראת הנזק, ועז"א:

ויען העם וגו'. וענה העם כי חלילה להם מעבוד אלהים אחרים עם ראותם הטובות והנפלאות שחננם הש"י:

אז ויען העם ויאמר חלילה לנו מעזוב את ה' לעבוד אלהים אחרים כלומר כי גם שלא נסיר את אלילי הכסף וזהב לא נתעתד בהמשך זמן לעזוב את ה' ע"י כך וזה מטעמים רבים א' שהם אלהים אחרי' שהם אחרי' לקוראיהם וזהו חלילה וכו' לעבוד אלהים אחרים ועוד כי מארצות אלילים אלו העלנו ה' ולא עמדו אלו לעובדים אותם.