פירוש על ירמיהו 1:2

אשר היה דבר ה' אליו וגו'. אשר התחילה שכינה לשרות עליו באותו הזמן:

אשר היה וכו׳. בימי יאשיהו תחלת דבר ה׳ בו היה בימי יאשיהו וכו׳:

ושלישית, שהיה דבר השם אליו בימי יאשיהו בן אמון מלך יהודה, כי הנה בזכותו וצדקתו חלה בימיו הנבואה על ירמיהו ועל צפניה ועל חולדה הנביאה שכולם נבאו באותו דור והתמידה נבואת ירמיהו כל הימים שהתמיד מלכות יאשיהו ובניו בקרב ישראל ונסתלקה נבואתו כשנסתלק מלכותו וזה טעם (ג) עד תום עשתי עשרה שנה לצדקיהו בן יאשיהו מלך יהודה עד גלות ירושלם בחדש החמשי כי הנה אחרי שאמר עד תום עשתי עשרה שנה לצדקיהו לא היה צריך לומר עד גלת ירושלם כי בידוע שאז גלה, אלא שבא הכתוב הזה לתת סבות בדבר זכות יאשיהו וצדקתו סבב חול הנבואה והתמדתה בירמיהו והסתלקות המלכו' מבית יאשיהו, וגלות ירושלם סבבו הסתלקותה, והנה זכר הכתוב ההתחלה שהוא יאשיהו והסוף שהוא צדקיהו ומהאמצעיים שמלכו ביניהם זכר בלבד יהויקים כמו שאמר ויהי בימי יהויקים שפירושו ויהי גם כן דבר ה' אליו בימי יהויקים, אמנם יהואחז לא זכרו לפי שלא מלך כי אם שלשה חדשים ונכללו בשנות יהויקים וכן לא זכר יהויכין לפי שלא מלך אלא שלשה חדשים גם כן ונכללו בשנות צדקיהו, וההודעה הרביעית היא, שביאר הכתוב מספר השנים מהמלכים האלה שניבא בהם ירמיהו והיה זה כדי להוכיח כמה מהשנים התמיד נבואתו כי הוא התחיל לנבאות בי"ג שנה ליאשיהו ויאשיהו מלך שלשים ואחד שנה ויצא מזה שניבא בימי מלכותו י"ז שנים שלמים, ויהויקים עם יהואחז ויהויכין מלכו קרוב לי"ב שנה וצדקיהו עד החרבן י"א שנה הרי לך מבואר שנבא ירמיהו ארבעים שנה כמשה רבנו וזה ראיה גדולה שהיה נער קטן בשנים כשהתחילה נבואתו וכמו שהוכיח אחר זה, ולזה הצורך באה ההודעה הזאת ממספר השנים שנב' בימי המלכי' האלה, והותרה בזה השאלה הראשונ':