פירוש על ירמיהו 16:1

ויהי דבר ה':

ויהי דבר ה' אלי לאמר לא תקח לך אשה וגומר עד ה' עוזי ומעוזי. צוה השם לנביא (ב) שלא יקח אשה ולא יוליד בנים ובנות במקום הזה (ג) לפי שנגזר' גזר' על הבנים ועל הבנות הילודים שמה ועל אמותיהם ואבותיהם (ד) שימותו בתחלואים ולא יספדו ולא יקברו ושימותו ברעב ובחרב ושתהיה נבלתם לפי שלא תנתן לקבורה מאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ, (ה) וכן צוה לו שלא ילך בית מרזח והוא בית האבל כמו שפירשו חכמים ז"ל, ואל יתעסק בהספד שום אדם לפי שאסף שלומו מאת העם הזה את החסד ואת הרחמים רוצה לומר שיאסוף ויסיר מהם חסדו ורחמיו שהיה מרחם עליהם בימים הראשונים (ו) ולכן ימותו גדולים וקטנים ולא יקברו ותהיה הצרה כל כך ביניהם שלא יספדו להם ולא יתגודדו הנשים ויקרחו עליהם, כי הנה אף על פי שצותה תורה לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עינכם למת (דברים יד, א) נראה שהיו בני יהודה מחללים המצוה ההיא כמנהג הגוים, (ז) וכן לא יפרסו להם על אבל שהוא פריסת יד ליד על המת מלשון פרשה ציון בידיה (איכה א, יז), ורבינו שלמה פירש ולא יפרשו להם על אבל לנחמו מענין ההבראה שהאבל פעם ראשונה אינו אוכל משלו ומברין את האבל בחבורה ופורסין להם ברכת המוציא, וכן תמצא שתרגם יונתן כי הוא יברך הזבח (שמואל א' ט, יג) הרי הוא פריס מזונא, ויורה על אמתת זה הפירוש אומרו כאן לנחמו, וגם צוה שלא ישקו אותם כוס תנחומים על אביו ועל אמו והענין כולו שלא יהיה להם פנאי מתוך צרתם לעשות על מתיהם לא הספד ולא הבראה כראוי, (ח) וכן צוה לנביא שלא יבא משתה לאכול ולשתות עמהם רוצה לומר בעת חתונתם וביום שמחת לבם, (ט) לפי שגזרה היא מלפניו לשבות מן המקום ההוא מהרה לעיניו ובימיו קול שמחה וקול ששון.

וכבר זכרתי בשאלות שתי ספיקות שיפלו בזה הראשון מה שהעיר הרד"ק וכתב שהיא מבוכה רבה למה צוה האל לנביא שלא יקח אשה ולא יוליד בנים ובנות אם מפני שנגזרה גזירה על הילודים במקום ההוא שימותו ואיך לא יהיה כדאי ירמיהו שיחיו בניו בזכותו כ"ש שאין הקטנים מתים אלא בעון אביהם, והוא ישיב לזה שאומרו במקום הזה רמז לענתות לא לירושלם לפי שעל אנשי ענתות נאמר למעלה ושארית לא תהיה להם ובירושלם נשאר שארית, וזה איננו שוה לי כי לא היו נבואות ירמיהו בענתות כי אם בירושלם והוקשה לו ומי המונע שאם יקח ירמיהו בענתות אשה ויוליד בנים שיוציאם משם קודם החרבן והשיב שלא יניחום קרוביהם להוציאם משם. גם הקשה שמצינו שהיה לאנשי ענתות שארית כמו שנזכר בעזרא באותם שעלו מבבל, והשיב שהיה זה לפי שעשו תשובה ושהקב"ה לא הודיע לנביא דבר מתשובתם ואלה כלם דוחקים גדולים ודברים שאין בהם ממש לא יתפייס בהם נפש חכם. והספק השני אם צוה השם אותו שלא יקח אשה ולא יוליד בנים במקום ההוא כדי שלא ימותו למה זה צוהו שלא ילך לספוד על מת ולא לנחם אבלים ולמה גם כן צוהו שלא יבא בית משתה לאכול ולשתות עמהם ולא לשמח חתן וכלה והם כולם מעשה מצות ולמה אסרם עליו, אבל התשובה האמתית בזה היא שלא צוה יתברך לנביא שלא יקח אשה ולא יוליד בנים בירושלם כדי שלא ימותו ושלא יספוד למת ולא ישמח חתן וכלה מפאת הדברים עצמם ולא לענין תועלתו אלא כדי שיהיה זה משל ודוגמא לישראל שכאשר יאמרו לירמיהו מדוע לא תשא אשה ותוליד בנים כמצות התורה ישיבם לפי שגזרת האל יתברך שכל הילודים בעיר הזאת ואבותיהם ואמותיהם ימותו ברעב ובחרב ולא יקברו ויהיו כדומן על פני האדמה, וכן שלא ילך לספוד על מת ולא ינחם אבלים עם היותו מדרכי האל יתברך כדי שכאשר ישאלוהו אנשי ירושלם על זה ישיבם מה לי עתה לספוד ולבכות על מת והשם גזר שימותו על ידי האויבים גדולים וקטנים ולא יספדו להם ולא ינחמו אבליהם ולמה אם כן אספוד עתה, וכן שלא ילך למשתה של מצוה כדי שישאלוהו בני הדור מדוע אתה עושה ככה וישיבם כה אמר ה' הנני משבית מן העיר הזאת קול ששון וקול שמחה, הנה אם כן היו הצוויים האלה לנביא כדי שישאלוהו בני יהודה עליהם והנביא ישיבם עם העתיד להיות ויתפעלו ממנו כי המעשים הנראים יתפעלו הלבבות מהם יותר מהדברים הנשמעים.