פירוש על ירמיהו 20:1

פקיד נגיד. ממונה ושר היה בבית ה׳:

פקיד. נגיד הפקיד הגדול שהוא נגיד על כלם ותרגם יונתן ממנא סגן כהניא:

ואז פשחור בן אמר הכהן שהיה פקיד ונגיד על כל הכהנים בבית השם, וכפי יונתן היה סגן הכהנים בשמעו את דברי ירמיהו, (ב) הכה אותו ועוד נתן אותו על המהפכת אשר בשער בנימין שהוא היה בית האסורים, והרב רבי דוד קמחי כתב בשם אביו שהיה המהפכת כלי עשוי משני עצים ועשוי בעיניהם בית צואר שמכניסים שם ראשי האסורים בצער גדול והיה אותו כלי מהפכת עומד בשער בנימין העליון שבבית השם כי היה בית המקדש מקצתו בחלק יהודה ובמקצתו בחלק בנימין, והיה פשחור זה מנביאי השקר מנבא בשם השם והיה אומר שהקב"ה קרא שמו פשחור, (ג) וממחרת אותו היום הוציא פשחור את ירמיהו מן המהפכת וירמיהו לא פחד ממנו אבל אמר לו בפרסום שהוא היה נביא שקר כי לא קרא השם את שמו פשחור כי אם מגור מסביב כאילו אמר אתה מנבא לבני יהודה בטחונות שקר הם אבל יהיה מגור ויראה ופחד לעצמו ולכל אוהביו, וכמו שיהיה להם מגור (ד) כן תבוא עליהם הצרה שיפלו בחרב אויביהם ועיני פשחור תראינה כל זה ויבוש משקרות נבואותיו, ועל ערי יהודה אמר ואת כל יהודה אתן ביד מלך בבל והגלם בבלה ויכם בחרב רוצה לומר שמהם ילכו בגלות לבבל ומהם יהרוג בחרב בלכידת הערים, (ה) ועל ירושלם בפרט אמר ונתתי את כל חוסן העיר הזאת שהם כלי המלחמה שהיו בידיהם ואת כל יגיעה רוצה לומר המעשה אומנים היגעים במלאכתם, ואת כל יקרה רוצה לומר העושר והכבוד אשר ביד הסוחרים, ואת כל אוצרות מלכי יהודה הכל אתן ביד אויביהם ובזזום והביאום בבלה, (ו) ואתה פשחור וכל יושבי ביתך תלך בשבי אל בבל ושם תמות ותקבר בארץ טמאה עם כל אוהביך אשר נבאת להם בשקר ושמעו לקולך, ולפי שפשחור הכה את ירמיהו ונתן אותו על המהפכת לכן צעק ירמיהו חמס מתוך צערו באומרו (ז) פתיתני ה' ואפת רוצה לומר הלא כה דברי בתחלת נבואתי שהייתי נשמט מלכת בשליחותך ואתה פתיתני בדברים כאדם המפתה את חבירו באמרך הנה נתתיך היום לעיר וגומר, ואני נפתיתי לדבריך לפי שהחזקתני והיית מחזק אותי באמרך אל תחת מפניהם אל תירא מהם ותוכל שיכולת לפתות אותי בדברים האלה ועתה הייתי שחוק כל היום כולו כלומר כל העם לועג לי, ולא היה מאמר הזה מירמיהו מגונה ובלתי ראוי כי כבר אמרו חכמים ז"ל (בבא בתרא טז, ב) אין אדם נתפס על צערו, וגם שאין המאמר ההוא בעצמו מגונה כאמרו היה תהיה לי כמו אכזב וגומר כי אין ספק שהיה ירמיהו נשמט מלכת בשליחות הנבואה ושהשם יתברך חזקהו ופתהו בדבריו עד שהלך ולכן לא האשימו השם ולא הוכיחו על הדברים האלה. והותרה בזה השאלה השישית: