פירוש על ירמיהו 33:25

והנראה כי ידוע הוא כי כל אחר הוא סמוך ומה שהוקשה לו כי מה סמיכות יש בין גדולת המן לתליית בגתנא ותרש ז״ש מאי אחר לזה השיב רבא כי הסמיכות שיש לגדולת המן עם ענין בגתנא ותרש הוא שעון בגתנא ותרש שנכתב על ספר הזכרון בשם מרדכי הוא הרפואה וגדולת המן הוא המכה א״כ ז״ש אחר ר״ל אחר שברא הקב״ה רפואה למכה כמ״ש והביא ראיה לדבריו מריש לקיש כי מנין לנו שהקב״ה בורא הרפואה קודם המכה וכי הקצור קצרה ידו מהושיע או ח״ו בשעת המכה יבצר ממנו מזימה להושיע על ידי מלאך או על ידו לזה הביא חיזוק לדבריו ממה שאמר ריש לקיש עם ראייתו מהפסוק שאמר כרפאי לישראל וכו׳ שהיל״ל ברפאי מאי כרפאי וכו׳ אלא משמעו כשבראתי הרפואה לישראל אח״כ ונגלה עון אפרים וכו׳ וז״ש ר״ל אין הקב״ה מכה וכו׳ אלא אם כן בורא להם רפואה תחילה כי לכאורה מלת תחילה כו׳ מיותרת אלא לומר שקודם מכה ציץ רפואה פרח כי הוא המכה והוא המרפא ולא אחר יען כי ידוע הוא שאין כח ביד שום מזל להכות את ישראל כי חלק ה׳ עמו והוא אלהינו אם כן יחוייב מזה כי הוא יכאיב ויחבש ימחץ וידיו תרפינה יר׳ בעת אשר הוא מוחץ כבר ידיו שהם כינוי אל המכה תרפינה אבל א״ה אינו כן וכו׳ יר׳ ללמדנו ההבדל העצום אשר בין ישראל לא״ה שהקב״ה מכה לא״ה והרפואה תבא להם אחר כך כו׳ אם יהיו ראוים להצלה ואם לאו ימקו בעונם על כל חטאתם אשר חטאו מימי קדם אחרי נפלם וכמ״ש נפל תורא חדדו סכינא ולאחר שיקבלו ענשם על כל דבר פשע אשר עשו ולא ישאר שום שטר חוב עליהם בורא להם רפואה וז״ש אבל לא״ה אינו כן וכו׳ כי הם משולים לאדם שהיה עליו חובות הרבה ואחד מהבעלי חובות חבש אותו בבית האסורים ואחר כך באו כולם אל השופט וכל אחד ואחד תבע את חובו הרי שלא יכול לצאת אם לא יפרע לכולם כן א״ה כיון שנשלחו ביד פשעם עד שלא יגבו כל השטרי חובות שיש עליהם לא יברא להם הש״י רפואה כמש״ה ונגף וכו׳ אבל ישראל בשובו בתשובה מיד יגאל ואין הש״י מניחם בידי המקטרגים כמש״ה (ישעיהו נד ח) בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך וברחמים גדולים אקבצך יר׳ כי בהיות שישראל חבל נחלתו של הקב״ה וכל העולם כולו ומלואו לא נברא אלא בשביל שיעסקו ישראל בתורה כמש״ה (ירמיהו לג כה) אם אין בריתי וכו׳ הרי שישראל נבראו לעשות רצון קונם לשרתו ולעבדו תמיד יומם ולילה לא ישבותו וכשח״ו יעזבו את ה׳ וילכו אחרי ההבל ואחרי רעיונו׳ יונות ויהבלו גם הם שהקב״ה מסתיר פניו מהם וישארו למקרה ופגע כמטרה לחץ תחת מערכות השמים וכסיליהם בהיותם חוצה מהם כמש״ה (בראשית טו ה) ויוצא אותו החוצה א״כ הם דאפסידו אנפשייהו ברחקם מאת ה׳ לכן צריך להנצל כצבי מיד ולשוב אל ה׳ כי מיד בשוב האדם בתשובה יחול עליו ההשגחה האלהית ובמקום אשר תחול ההשגחה לא ישלוט הכליון וכמש״ה (ישעיהו ו י) ושב ורפא לו מיד יען אשר נדבקה ההשגחה האלהית עליו וכל עוולה תקפוץ פיה כי כבר הרפואה נבראה מקודם ואין צורך לבראת עתה רפואה אבל א״ה אם לא יקבלו ענשם ויפרעו כל שטרי חובותם אין כח ביד מערכות השמים להצילם מרעתם כאשר דבר מלך שלטון וישלחם ביד פשעם ואחר שפרעו כל שטרי חובותם אח״כ בורא להם רפואה וז״ש אבל א״ה אינו כן ללמדנו ההבדל הנמרץ אשר בין ישראל לעמים ונחזור לענינו כי ר׳ עקיבא הוקשה לו בפסוק שהיל״ל נשא המלך את המן או בלשון אחר כי לשון זה לשון גדול הוא וכמו שרז״ל המגדל יתום בתוך ביתו ור״ל שמגדל אותו מעט מעט א״כ אחר שאמר אח״כ וינשאהו על כל השרים וכו׳ אם כן מה לו לעלות יותר רק הכסא והמלוכה ומה גידול צריך לו לזה אמר עד היכן גדלו והשיב עד עץ של חמשים אמה לומר שבכל יום ויום היה מוסיף לתת לו ממשלה ולגדלו עד שהגיע לעץ של חמשים אמה:

ד"א אלהים לשון דיין. שנא' אלהים לא תקלל (שמות כב כז). כי במשפט העמידו על מנת שיקבלו ישראל את התורה. שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה לג כה). ואומר כי אלהי משפט ה' (ישעיה ל יח). כי אלהים שופט (תהלים נ ו). כי לשון אלהים לא יבא כי אם על משפט. והיינו דאמר ר' חזקיהו מאי דכתיב משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה (שם עו ט). בתחלה יראה. שמא לא יקבלו ישראל את התורה. ולבסוף שקטה. אבל באומות העולם תמצא ה' ידין עמים (שם ז ט). ה' למשפט שמתו (חבקוק א יב). וכאלה רבות. שמהפכין מדת הרחמים למדת הדין. וישראל בשעה שחוטאין כתיב ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו (ישעיה ג יד). אבל בזמן שעושין רצונו כתוב אל רחום וחנון (שמות לד ו). מהפכין מדת הדין למדת רחמים. רחום וחנון ה' (תהלים קג ח). חנון ורחום ה' (שם קיא ד). וכל מי שיבא להקשות. יפשפש וימצא כי כולם נכוחים למבין.

והתברכו בזרעך כל גויי הארצות. כשם שאמר לאברהם כך אמר ליצחק. שבזכות ישראל העולם עומד כדי שיעסקו בתורה. (ו) שנא' אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה לג כה). והברית זו תורה. שנא' והגית בו יומם ולילה (יהושע א ח).