פירוש על ירמיהו 34:13

ביום הוציאי. בעת הוציאי וכו׳ ועל מעמד הר סיני יאמר שאז כרת ברית על כל המצות בכללן:

ביום הוציאי אותם מארץ מצרים, שכמו שהוצאתים מבית עבדים כן לא יעבדו באחיהם שהם יצאו לחירות כמוהם:

כה אמר השם אלקי ישראל אנכי כרתי ברית את אבותיכם וענינה שבמעמד הר סיני צוה השם וכרת עליו ועל שאר המצות ברית את בני ישראל, (יד) שמקץ שבע שנים רוצה לומר מתחילת השנה השביעית לכל עבד ואמה ישלחו את העברים חפשים אבל אבותיכם בהיותם יושבים על הארץ חללו המצוה הזאת ועברו עליה ולא שמעו בקול השם אשר צוה אותם, (טו) ואתם שבתם בתשובה ותעשו את הישר בעיני באותו ברית אשר כרתם עם המלך לקרא דרור איש לרעהו ועל זה כרתם ברית ונשבעתם בבית מקדשי, (טז) ועתה שבתם וחללתם את שמי בעברכם על השבועה אשר נשבעתם לפני ותשובו ותכבשו את העבדים ואת השפחות אשר כבר שלחתם חפשים להיות לכם לעבדים ולשפחות, (יז) ומפני זה גזר ואמר השם עליכם שיקרא הוא דרור אל החרב הדבר והרעב שישלטו בכם ולא יהיה לכם אדון שימנע אתכם מידיהם כי תהיו משועבדים אליהם כמו ששעבדת' רעיכם העבריים זה יהיה ענשיכם על שעבודם שלא מן התורה, (יח) אמנם על עברכם על השבועה והברית אשר עשיתם ע"ז יהיה עונש אחר והוא שאתן את האנשים העוברים את הברית ההוא מפני שלא הקימו את דברי הברית אשר כרתו, ובעבור שהיה דרך כורתי הברית לבתר עגל אחד ולעבור בין בתריו כמו שהיה במראת בין הבתרים וזה לרמוז שיהיו כורתי הברית שניהם עם היותם נבדלים במקומותיהם מדובקים כגון העגל ההוא בהיותו חי שהיה מתאחד מכל צד, לכן כשדיבר כאן מהברית זכרו באותו דרך נהוג באומרו הברית אשר כרתו לפני העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו ואולי שבאותו ברית שכרת צדקיהו כרתו בפועל עגל אחד לשנים ויעברו בין בתריו לקיום הברית ההוא, (יט) וביאר שאמר זה על שרי יהודה והם היושבים בערי יהודה מחוץ ירושלם, ושרי ירושלם הסריסים והכהנים וכל עם הארץ העוברים בין בתרי העגל שהוא רמז לברית אשר כרתו, (כ) ויהיה ענשם שיתן אותם ביד אויביהם ושתהיה נבלתם למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ כי (לא) תהיה להם קבורה כמו שלא עמדו בברית, (כב) ולפי שבהיות נבוכדנצר על ירושלם שמעו כמו שיזכור אחרי זה שחיל פרעה יצא ממצרים ויעלו הכשדים מעל העיר, לכן יעדם הנביא שלא ישמחו בזה כי במהרה ישובו על העיר וילכדוה וכו', הנה אם כן הנבואה זאת באה כנגד השרים כמו שהנבואה שלמעלה באה כנגד המלך צדקיהו: