פירוש על ירמיהו 36:21

מעל המלך. סמוכים אל המלך:

העומדים מעל למלך, הם שרים אחרים שעמדו עליו אז כי השרים שחושב בפסוק י"ב כבר שמעו מברוך:

וישלח המלך את יהודי וגו' עד וימלוך מלך צדקיהו וגומר. כאשר סיפר יהודי למלך ענין המגילה ודבריה צוה לו שיביאה לפניו והוא הביאה וקראה לפניו ולפני השרים אשר היו אתו רצה לומר לא השרים ששמעו אותה בלשכה אלא אחרים שהיו עם המלך, (כב) והמלך היה יושב בבית החורף כי היה לו בית מיוחד לקיץ עליות מרווחים וחלונים להכנס בו הרוח כדי לקרר ובית החורף היה במחסה ומסתור שלא יכנס בו הרוח והקור והיה זה בחדש התשיעי הוא כסלו בתוך הסתו, והיה האח לפניו מבוערת ונראה שהאש הגדול שאנו קוראים מדורה הוא האח, וכן ת"י וית נורא קדמוהי מדלקין, ובדברי חז"ל (שבת כ, א) מאי אח רב אמר אחואנא פי' עצי ערבה ושמואל אמר עצים הנדלקים באחוה, ורש"י פירש האח על הכלי שמבערים בו את האש (כג) וכאשר היה יהודי קורא ג' דלתות או ד' רוצה לומר דפין המלך היה קורע אותה ומשליכה אל האש אשר על האח המדורה או מערכת העצים, וחז"ל (בר"ר מב, ד ועוד) פירשו ג' דלתות על הפסוקים אמרו כאשר שמע המלך יהויקים פסוק איכה ישבה בדד וכן פסוק בכה תבכה וכן פסוק גלתה יהודה וכן פסוק דרכי ציון אבלות לא חשש כי אמר אני אמלוך על הנשארים וכאשר שמע היו צריה לראש אמר מעכשיו איני מלך אז יקרעה בתער הסופר, (כד) ואמנם עכ"ז המלך ושריו לא פחדו ולא קרעו את בגדיהם מאותם הדברים שהיו שומעים ולא שבו בתשובה עם היות שהשרים הראשונים ששמעו דברי המגילה בלשכה פחדו את השם כמו שכתוב למעלה, (כה) והם היו שהפגיעו במלך ר"ל שהתחננו לפניו לבלתי שרוף את המגלה ולא שמע אליהם כי הוא ברשעתו ושאר השרים שקודם לכן היו עמו בבית העיזו פניהם ולא שתו לב לדברים ההם, וחז"ל דרשו (מו"ק כו, א) ולא קרעו את בגדיהם מכלל דבעי קריעה ועל זה סמכו שהרואה ספר תורה שנקרע חייב לקרוע.