פירוש על ירמיהו 39:11

ויצו נבוכדנצאר מלך בבל על ירמיהו ביד נבוזראדן וכו' קחנו ועיניך שים עליו וכו'. לפי פשוטו הטעם שירמיהו נתנבא עליו כמה נבואות שיכבוש ירושלם וישרוף אותה ובית המקדש ולכן ציוה עליו מאד שיעשו לו רצונו. ולפי מדרשו אפשר במה שמצאתי במדרש איכה כ"י שירמיה ונבוכדנצר בנערותם היו מטיילים יחד כשנבוכדנצר היה עני והיה לו אהבה לנבוכדנצר עם ירמיה מנעוריו. ואם אל סודו תדרוש קח לך בשמים ראש שכתבו ז"ל דשלמה הע"ה גייר מלכת שבא ובא אליה וילדה בת ומזרע הבת היה נבוכדנצר וירמיהו הע"ה היה גלגול שלמה הע"ה ומשום הכי נבוכדנצר אע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי והיה מכבד לירמיהו ע"ה כי הוא בא משלמה וירמיהו הע"ה הוא שלמה ע"ה והכל מפלאות תמים דעים:

ולפי שירמיהו ניבא ג"כ על עצמו שיהיה לו נפשו לשלל, לכן סיפר כאן שצוה נבוכדנצר עליו את נבוזראדן (יב) קחנו ועיניך שים עליו כי משמים העירו לבבו לזה וגם היהודים שהיו בבבל מגלות יהויכין יתכן שהם הודיעו לנבוכדנצר ענין ירמיהו ונבואותיו שהיה מנבא על עלותו להחריב את ירושלם בחטאתיה כי חפצים היו גם הם בחרבנה להיותם חוץ ממנה גולים, מזה התעורר גם כן לעלות עליה כי הפעולות האלהיות ימשכו באמצעות סבות אמצעיות מביאות אליהם, ולכן צוה נבוכדנצר לנבוזראדן שהיה על ירושלם במקומו שיקח את ירמיהו ועיניו ישים עליו ולא יעשה עמו שום רעה לא מהריגה ולא מגלות ושביה אבל כאשר ידבר ירמיהו אליו כן יעשה עמו, (יג) ואמנם אמר וישלח נבוזראדן וכולי וחזר לומר וישלחו להעיד שכל אחד משרי בבל שלח בפני עצמו לבקש את ירמיהו ולחפש אחריו בכל הגולה אנה הלך, ואותם השרים היו רבי מלך בבל רוצה לומר גדולי מלכותו מלשון על כל רב ביתו (אסתר א, ח), ואחרי ששלחו לבקש כל אחד בפני עצמו על ידי אנשיו וידעו אנה הוא אז (יד) וישלחו כלם יחד ויקחו את ירמיהו, ואומרו מחצר המטרה אין ענינו שמצאוהו בחצר המטרה כי הנה ברמה נמצא אסור בתוך גלות ירושלם המובלים בבלה כמו שיזכור אחר זה, אבל אמר מחצר המטרה להגיד כי ידעו ששם היה בראשונה אסור ועתה היה ברמה אסור באזיקים בתוך הגולים שהוליכוהו מחצר המטרה עם שאר הגולים לרמה ומשם לקחו נבוזראדן ודיבר לו הדברים שיזכור אחר זה, אבל הכתוב זכר מן תכלית הספור והוא אומרו ויתנו אותו אל גדליה בן אחיקם בן שפן להוציאו מן הבית רוצה לומר מתוך השבויים ולהוליכו עמו אל ביתו כי הנה גדליה בן אחיקם הפקיד מלך בבל על הנשארים בארץ יהודה ועמו ישב ירמיהו כרצונו.