פירוש על ירמיהו 43:8

ויהי דבר ה' אל ירמיהו בתחפנחס וגו' עד ויענו את ירמיהו כל האנשים היודעים. בעבור ששארית יהודה חשבו שלא היה דבר ה' מה שאמר ירמיהו אליהם שלא יבאו למצרים ושהיה זה לעכבם בארץ יהודה בעבור ברוך כמו שבארתי לכן באה לו הנבואה בהיותם כבר בתחפנחס שהיה מארץ מצרים, (ט) וצוהו השם שיקח בידו אבנים גדולות ושיטמנם ויכניסם במלט במלבן, והמלט הוא החומר שעושי' ממנו הלבנים והמלבן הוא המקום אשר שם עושים הלבנים שהיה בפתח בית המלך, (י) ושינבא שיבוא נבוכד נצר וישים את כסאו מעל האבנים ההמה רוצה לומר בפתח בית המלך:

ונטה שפרירו עליהם ושפריר הוא האהל וממני יופיו נקרא שפריר מלשון אמרי שפר (בראשית מט, כא), (יא) ובאה מחנהו וממשלתו והכה את ארץ מצרים מהם ימית ברעב ומהם יוליך בשבי ומהם בהיותם בשביה יהרוג בחרב, (יב) וישרוף באש את בתי אלקי מצרים ושרפם רוצה לומר הבתים, ושבם הצלמים אלהיהם מכסף וזהב, כן פירשו המפרשים. ויותר נכון לפרש והצתי אש בבתי אלקי מצרים ושרפם רוצה לומר לאלוקות ההם ואמר ושבם על המצריים ועטה את ארץ מצרים כלומר יכריך כל שללה כאשר יעטה הרועה את בגדו כשיסע ממקום למקום שיכריך הרועה בגדו שיתעטף בו אהלו ששכב בו ולא ישאר במקום ההוא דבר אלא יכרוך הכל להוליכו בידו כן יעשה מלך בבל לשלל מצרים, (יג) ולפי שהיו בארץ מצרים עובדים את השמש והיו שם מצבות לעבודתו זכר שישבר אותם וגם את הבתים אשר היו שם אלקי מצרים ישרוף באש, כי למעלה אמר שישרוף את אלקיהם וכאן יאמר שהבתים שהיו האלוהות בהם ישרוף אותם, והנה הודיע הקדוש ברוך הוא לנביא הייעוד הזה מאלקי מצרים כדי שיגידו לישראל ולא יפנו אחריהם כי גם המה יהיו עדי אובד: