פירוש על ירמיהו 46:15

א. מדוע נסחף וגו'. הרב באר יצחק אשכנזי האריך לפרש פ' זה בכמה הקדמות ותורף דבריו שארז"ל נסחף צרעת אביריך החרטומי' ולא פסק מהם עד מותם וז"ש מדוע נסחף אביריך לא עמד שלא פסק כמשז"ל ע"פ ולא יכלו לעמוד מפני פרעה ותירץ כי ה' הדפו והצרעת הזה בא על ידי ה' ולכך לא פסק זהת"ד.

מדוע נסחף אביריך פי' מדוע נסחף השר שלך כי ה' הדפו שם ה' הדפו על שאמר לא ידעתי את ה'. ואי' במדרש נסחף הוא צרעת כמ"ש שאת או ספחת. ונ"ל דאי' במדרש ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף היום אומר אשר לא ידע את יוסף ולמחר הוא אומר לא ידעתי את ה'. ותמוה רק י"ל דאי' וימת יוסף אעפ"י שיוסף מת אלהיהם של אלו קיים. והענין הוא דהנה מיוסף בא התנכרות אלהים שהוא מושל ברוחו ומשנה עתים וטבעי עולם כגון שבע שני שובע ושבע שני רעב והוא הכל שינוי הטבע. וכיון שמת יוסף ונשתכך מלבו. נשתכח ג"כ מעלת אלהים שהוא משנה הטבע. וא"כ לפ"ז נוכל לומר דהלא קשה מה דכתיב וימת יוסף ואח"כ ויקם מלך חדש א"ש דכל זמן שהיה יוסף בחיים היו מתייראים ממנו להשתעבד בבני ישראל רק מאי אשר לא ידע את יוסף מאי איכפת לן בידיעה נימא דידע את יוסף הלא כבר מת ולא היה מתיירא ממנו אלא דזהו כוונת המדרש אע"פ שיוסף מת אלהיהם של אלו קיים ואם כן היה ראוי לירוא מאלהים. לזה אמר אשר לא ידע את יוסף ואם כן לא ידע ג"כ מעלת אלהים כנ"ל ולכן אמר הבה נתחכמה לו. וז"ש המדרש היום אומר אשר לא ידע את יוסף ולמחר אומר לא ידעתי את ה' היינו דמכח יוסף ניכר שה' הוא אלהים ומשנה הטבעיים וזהו לא ידעתי את ה' כפירוש הזוהר שידע מדת האדנות ואלוהות אבל לא ידע שם הויה ב"ה שמורה שהקב"ה משנה טבעי העולם זה לא האמין בה' אלא סבר עולם כמנהגו נוהג. ואי' בהרמב"ן שממכה צרעת נשמע שהקב"ה משנה טבעי בני אדם דאין דרך צרעת לבוא על תכלית שלימות של בשר. ואם כן לכך שפיר אמר וימת מלך מצרים היינו שנצטרע מדה כ"מ כנ"ל. ולכן גבי משה מצינו בשביל שחשד לישראל שלא יאמינו לו והיינו שיאמרו כדברי פרעה שהקב"ה אינו משנה הטבעיים לכן אמר הבא נא ידך בחיקך ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג. וז"ש כאן מדוע נסחף אביריך היינו שנצטרע לזה אמר כי ה' הדפו בשביל שאמר לא ידעתי את ה' והוי מדה כנגד מדה וק"ל:

נסחף. נשטפו והחליקו גבוריך כמו מטר סוחף (משלי כ״ח:ג׳) נסתחפה שדהו בלשון משנה ומנחם חברו לשון כליון וכן חבר מטר סוחף ודונש פתר מטר סוחף כמו מטר סועף כמו מסעף פארה במערצה (ישעיהו י׳:ל״ג):