פירוש על ירמיהו 46:20

ב. קרץ מצפון בא בא. פירשו המפרשים במשז"ל שהעולם ברא הקב"ה ג' רוחות והניח רוח צפונית שמי שיאמר שהוא אלוה יברא רוח צפונית ופרעה שעשה עצמו אלוה נכרת מכח צפון שמשם נודע כי אין אלוה מבלעדי ה' וח"ו האומר שהוא אלוה יברא רוח צפון וז"ש קרץ מצפון עכ"ד. ובזה שמעתי לפרש מאמר רז"ל לא עשה הקב"ה את עולמו כדי שיראו מפניו ע"כ הכונה לא ישה הקב"ה את עולמו והוא בפשיטות שלא עשה כלומר תקן והשלים עולמו שלא ברא רוח ד' כדי שיראו מפניו שמי שאומר שהוא אלוה יברא רוח ד' עכ"ד ויש למתק דרך המפרשי' הנז' בקראין ולהרחיבו כי הנה פרעה שאמר שהוא אלוה ועמו האמינו בו טפש בחלב לבם שהי"ל להוכיח מרוח צפון שאין בו מחיצה ולומר לו אם אתה אלוה תברא רוח ד' שהיא צפון ולכן יבא עליהם מלך בבל שקורין אותו מלך הצפון ויפרע ממלך ועמו שלא השגיחו ברוח צפוני' וזה הרמז בא בא בא גי' ג' כלומר העולם שנברא ג' רוחות עודנו עומד בג' רוחות ולא נברא רוח רביעית ודוק.

עגלה יפיפיה מצרים קרץ מצפון בא. דהנה אי' בפסוק וישובו ויחנו לפי פי החירו' וכו' לפני בעל צפון ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר. דהנה מצרים היו עובדים למזל טלה ובאלהי מצרים עשה ה' שפטים שהחריבם אמנם עדיין נשאר שר שלהם וזהו מזל טלה שהי' בקו צפון וזהו לפני בעל צפון כדי שיטעו ויאמרו דמן שר שלהם נבוכים הם בארץ. ואח"כ הכניע הקב"ה מזל טלה. והיו עובדים למזל שור שהוא בצד טלה שני למערכת הכוכבים טלה שור תאומים. והמדבר היא תחת מזל שור כדאי' באבן עזרא טעם על שעשו ישראל את העגל שכתב וז"ל ואם תשים פניך למסע הראשון אז תבין זה. וכוונתו דמסע הראשון הוא מדבר שור כדכתיב ויבואו מדבר שור. והיינו שהמדבר הי' תחת מזל שור שמצרים עובדים לי. וז"ש עגלה יפיפיה מצרים ר"ל דעבדו למזל שור שהוא מצד צפון לכך קרץ מצפון בא ר"ל נבוכדנצר כנ"ל וק"ל:

ד"א קחה לי עגלה משולשת. אלו ג' מלכיות. מן גלות מצרים ועד גלות האחרון. עגלה זו מצרים. וכה"א עגלה יפיפיה מצרים (ירמיה מו כ). ועז זו מלכות יון. דכתיב וצפיר העזים הגדיל עד מאד (דניאל ח ח). ואומר והצפיר השעיר מלך יון (שם כא). ואיל זו מלכות מדי ופרס. דכתיב האיל אשר ראית בעל הקרנים מלכי מדי ופרס (שם שם כ). ותור וגוזל זו מלכות ישראל. דכתיב יונתי בחגוי הסלע (שה"ש ב יד).