פירוש על ירמיהו יז:5

כה אמר ה' ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו וכו' ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו וכו'. הדקדוקים רבו כפל הדברים והשינויים. ויראה דיש ג' סוגים יש בוטח באדם ושם בו כל מעייניו ואינו חושב בה' כלל ועיקר רק בראותו כי זה עשיר או שליט שם בטחונו בו שהוא יכול ויעשה כל צרכו. ויש סוג שני שבוטח באדם אבל קדמה לו ידיעה כי האלהים בשמים והוא הכל אמנם דרך טבע הלך אחר הנמצא כי האדם הזה ירחם עליו והכל מאתו יתברך רק שאומר באמצעות האדם הזה עשרתי מצאתי און לי ואמונת ה' כי הכל ממנו ברצוא ושוב. ויש סוג שלישי כי יש לו בטחון חזק בה' ויודע כי הוא המשגיח בכל בפרטי פרטות ואין מבלעדיו שום דבר ולכן ה' סלעו ומצודתו הוא לבדו בלי שום אמצעי כלל ועיקר ואדרבא גדלה שמחתו שזכה לזה. גם נקדים מ"ש בספרי פ' ראה וסרתם מן הדרך וכו' מכאן אמרו כל המודה בע"ז כאלו כופר בכל התורה כלה והקשו המפרשים היאך פירשו וסרתם מן הדרך סר מכל הדרך דהא משמעות מן בכל מקום מקצתו ולא כלו ותירצו דלשון הסרה בכל מקום אינו נופל רק על הסרת דבר מכל הדבר מעתה נבא אל הביאור. כה אמר ה' וידוע דאמירה לשון רכה ולהכי נקט לשון אמירה להורות דמשפט זה אינו מצד מדת הדין הקשה רק אפי' שלא בעת התגברות הדין זה עונשו להיותו עון חמור מאד. וכה אמר ארור הגבר ארור מפי הגבורה לגבר שהיה יכול להתגבר על יצרו ועכ"ז אשר יבטח באדם דכל בטחונו כלו כמות שהוא באדם ושם בשר זרועו דעשה לבשר ודם עזרו ומגינו וזרוע תפארתו. ומן ה' יסור לבו הסרת הדבר מכל הדבר כמו שלמדו בספרי לשון הסרה ונקט לבו דהשתדל להסיר גם היצר הטוב מן ה' ועשה היצ"ט רע שאינו חושב בה' כלל ועיקר ח"ו ואמר יסור שהוא לשון הוה לומר שהשתדל והלך חשכים שתמיד זה דרכו כסל לו. והיה כערער בערבה וכו' וארז"ל והיה לשון שמחה דיש לשמוח במפלתו וזה הסוג הרע והמקולקל מהכל. כל קבל דנא אמר סוג המעולה מהכל ברוך הגבר אשר יבטח בה' שאין לו שום בטחון כלל ועיקר כי אם בו יתברך וז"ש והיה ה' מבטחו כלומר שה' לבדו דוקא מבטחו בלי פנות ונטות אל שום אמצעי כלל ויש לו שמחה בזה וזהו והיה ה' מבטחו והיה לשון שמחה שמח וטוב לב ושוקט כי ה' מבטחו ודאי הרי זה ברוך בכלל וברוך בפרט והיה כעץ וכו':

אשר יבטח באדם. בחרישו וקצירו לומר אזרע בשביעית ואוכל:

אשר יבטח באדם. ר״ל ולא ימצאו עזר מבשר ודם כי ארור הגבר וכו׳: