פירוש על ירמיהו מא:4

ויהי ביום השני. מוסב למקרא של אחריו:

ויהי ביום השני ישמעאל העלים את מיתת גדליה, ועז"א ואיש לא ידע והיה בדעתו למצוא עלילה שיאמר שהרגו בדין ובמשפט, וזה היה התחבולה שהרג השמונים איש, כמו שיתבאר:

ויהי ביום השני להמיתו את גדליהו וגומר עד ויהי מקץ עשרת ימים. סיפר הכתוב מרשעת ישמעאל שלא די כל הרעה אשר עשה במיתת גדליהו ועמו אבל גם כיסה הדבר, (ה) וביום השני למיתתו היו באים אנשים משכם משילה ומשמרון מגלחי זקן וקרועי בגדים כדרך האבלים על חרבן ירושלם ושרפת בית קדשנו ותפארתנו ובידם מנחה ולבונה להביא בית ה', לא שחשבו שהיה הבית במעמדה כי אי אפשר שבשני חדשים שעברו מתשעה באב עד החדש הז' הוא תשרי שבו נהרג גדליה לא נודע בשכם ושמרון חרבן ירושלם, אבל הם שמעו כי הפקיד מלך בבל את גדליהו בן אחיקם ושהיו נקבצים שמה חיילים מהיהודים ושיעלו עולה ומנחה בבית ה' ההרוס ולזה היו באים קרועי בגדים על חרבן ירושלם ושרפת הבית הקדוש וגלות יהודה מעל אדמתם ומנחה ולבונה בידם להביא בית ה' ההרוס, (ו) וישמעאל ברעתו יצא לקראתם והראה עצמו בוכה באבדן מולדתו, (ז) ויקחם וישחטם אל תוך הבור כי עדיין לא רותח חרבו לשפוך דם בני יהודה יותר ממה שעשה רב הטבחים.