פירוש על ישעיהו 32:6

נבלה ידבר. מדבר ל' הוה הוא:

כי נבל, חושב פחיתת הנבל בשני ענינים, א. שהוא רע בנגלהו ובמצפונו, כי בנגלהו נבלה ידבר בפרהסיא בלא בושה, ובמצפונו ולבו יעשה און, שיגמור מעשה האון גם בלבבו ומצפונו ב. שרעתו מתפשטת על שלשה ענינים שבהם תלוי שלמות האדם, א. באמונות, ב. במעשים שבין אדם למקום, ג. במעשים שבין אדם לחברו, נגד המעשה בין אדם למקום אומר לעשות חנף, המצות שעושה הם בחנופה להתגאות בהם או מפני תועלת אחרת לא לשם ה', נגד האמונות אומר לדבר אל ה' תועה שאמונתו כוזבת ומוטעת, ונגד המעשים בין אדם לחברו, להריק נפש רעב ולגזול את של חברו:

נבלה ידבר. בכל עת מדבר דברים מגונים וכעורים ומחשבות לבו לקבץ און לחשוב מחשבות לעשות חנופה ולדבר על ה׳ דבר תועה הפך האמת כי יאמר שאינו משגיח להריק. ר״ל יחשב כזאת למען לעשוק מאכל הרעב וכאלו יריק נפשו ממנו ולא ירא מה׳ בחושבו שאינו משגיח: