פירוש על ישעיהו א:2

א. שמעו שמים והאזיני ארץ בנים גדלתי וגו'. אפשר לומר במ"ש פ"ק דע"ז שמים וארץ נוגעים בעדותן והקשו התוס' דהרי הם קיימים ותירצו דהם קיימים על הקבלה והקשה הרב פרח מטה אהרן דא"כ תו אינם נוגעים בעדותן ואני הדל תירצתי לקושיתו כמ"ש במ"א. ומ"מ דרך דרש אפשר לומר לצד זה דעפ"י דברי התוס' קיימין על הקבלה. ויש מקום לומר דאינן נוגעין בעדותן וז"ש שמעו שמים והאזיני ארץ להעתיד כי ה' דיבר האזינו השמים ותשמע הארץ כמ"ש רז"ל והיינו שהשכינה בתוך גרונו של משה רבינו ע"ה כמ"ש המפרשים וכי תימא שמים וארץ נוגעים בעדותן לז"א בנים גדלתי ורוממתי במעמד הר סיני ובהשראת שכינה כמ"ש רז"ל ובזה שמים וארץ הם קיימין על הקבלה וכשרים להעיד. והם ישראל פשעו בי ואמר הם לאפוקי היצה"ר שאינו חשוב אונס היצה"ר לפי שרי"ל לעסוק בתורה ומבטלין יצה"ר כמ"ש פ"ב דבתרא שכן השיבו חברוהי דאיוב ולז"א והם פשעו בי. ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע שהר סיני שאומרים שכפותי עליהם וטוענים שהם אנוסים. אח"כ נעשה כמין חופה כמ"ש בתרגום המיוחס ליונתן ע"פ ויתיצבו בתחתית ההר וכן אמרו בפסיקתא רבתי שבה"ס נעשה כמו חופה והם אמרו שיש להם מודעא עמי שהם הת"ח כמ"ש פ"ב דמציעא ע"פ הגד לעמי פשעם. התבונן שהם טוענים המודעא על תורה שבע"פ כמ"ש בתנחומא וזהו לא התבונן בתורה שבע"פ. ולכן לא היו מברכין בתורה תחילה כמ"ש בפ"ד דנדרים ולזה לא זכו להבין התורה ולא ביטלה היצה"ר. אי לזאת אף במה שהיו חוטאין אח"כ בשוגג נעשה להם כעון דקי"ל תחילתו בפשיע' וסופו באונס חייב וז"ש הוי גוי חוטא עם כבד עון דבמה פשעו בתחילה הוי עליהם דגם גוי חוטא בשוגג ובאונס קורא אני עליהם עם כבד עון דבא להם מכח הפשיעה וחייבין. זרע מרעים מאותם שקבלו התורה ואח"כ טענו שהיו אנוסים שכפה עליהם ההר. ועבירה גוררת עבירה שהם בנים משחיתים. עזבו את ה' שלא ברכו בתורה ומה שלמדו היה כסיפור בעלמא. וזהו עובד את ה' דכל התורה שמותיו של הקב"ה וגם אמרו בזהר הקדוש שהתורה היא הקב"ה ובמקום שהתורה מבטלת יצה"ר הי"ל לתקלה שנתגבר היצה"ר ועי"ז נאצו את קדוש ישראל בע"ז ג"ע ש"ד. נזורו אחור דאשר ביררו ביצ"מ וקבלת התורה ניצוצי הקדושה נטמעו על ידיהם. ואשר עשו ברט"ו שנים שישבו במצרים בשעבוד לברר גימט' אחור רט"ו לדעת פרקי ר' אליעזר והוא חצי ת"ל עתה נזורו אחור. ובמקום נזר כתר תורה נזורו. והגבירו הדינין שהם גבורה כמנין אחור עם הכולל. ועי"ז פגמו בכל אברי נשמתם ובשיעור קומה שלהם מרמ"ח אברים ושס"ה גידים קרועי"ם והולכים לתומ"ם וז"ל מכף רגל ועד ראש אין בו מתום. ומ"ש על מה תכו אפשר רמז שהגבירו הדינין כמ"ש נזורו אחור כדאמרן ומדת הדין נעשית גם מדת הרחמים לדין וזהו על ששם מ"ה שם הויה במילוי אלפין רחמים נהפכה למדה"ד תוכו. עוד גימט' יסוד שבמקום לברר תוסיפו סרה להסיר ניצוצי הקדושה שנתבררו להפילם לסט"א ע"י שפגמתם ביסוד גימט' עוד. ועוד יש לרמוז שחזקיהו המלך היה ראוי להיות משיח ובעונות ישראל לא אמר שירה חזקיהו ונמשך החרבן והגלות. וזהו על מה גי' הק"ם מע"ב שמות להקים קרן ישראל ולבא משיח ולא זכו ונעשה חרבן הבית. עור תוסיפו סרה בחרבן בית שני כל ראש לחולי בחרבן בית ראשון וכל לבב דוי בחרבן בית שני. לא זורו בחרבן בית ראשון ולא חבשו בחרבן בית שני. ולא רככה בשמן בגלות הארוך הזה. ואמרו רז"ל גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם דבזכות לימוד המשניות יבא המשיח וכתב מורנו הרב חזון נחום בהקדמה דשמן היא המשנה וז"ש ולא רככה בגלות זה האחרון בשמן שהיא המשנה שאלו עסקו כהוגן במשנה היינו נגאלים כמש"ה גם כי יתנו לשון שנון עתה אקבצם כמשז"ל.

שמעו שמים והאזיני ארץ. משה אמר האזינו השמים ותשמע הארץ (דברים ל״ב:א׳) למה שינה ישעיה את הלשון שנו רבותינו בדבר זה ומדרשות רבים בפ' האזינו בספרי ונחלקו חכמים עליהם ואמרו אין הדבר כן אלא בזמן שהעדים באים ומעידים ונמצאו דבריהם מכוונין עדותן קיימת ואם לאו אין עדותן קיימת אילו לא בא ישעיה ונתן שמיעה לשמים והאזנה לארץ היו שמים מעידים ואומרים כשנקראו לעדות זו בימי משה שאמר העידותי בכם היום בהאזנה שמענו והארץ מעידה אני נקראתי בלשון שמיעה ואין עדותן מכוונת בא ישעיה וחלף את הדבר נמצאו שניהם מעידים בלשון האזנה ובלשון שמיעה:

שמעו, קורא לשמים ולארץ הנמצאים היותר מפורסמים והקיימים לעד, ישמעו ריב ה' עם עמו כי ה' דיבר, ומי לא ישמע? (מאמר זה ימשך עד פסוק ד'), ואלו הם דברי ה':