פירוש על משלי 13:19

תערב לנפש. כשבאה תאותו לו לאדם היא ערבה לנפשו ולכך תועבת כסיל לסור מרע לפי שערב להם למלא תאותם:

תאוה נהיה. תאות האיש הנהיה ונחלה שלא נמשך אליה תערב לנפש המשכל' כשהיא גברה על הנפש המתאוה וזה בעינו הוא דבר נתעב אצל הכסילים ר''ל כי תועבת כסילים סור מרע:

תאוה וכו'. אל תבטח בעצמך ליכנס לבדך לרעות בקהל כסילים שנכנס בהם רוח שטות לחטוא באמרך כי נפשם טהורה וישובו המה אליך כי ירא אני פן יתהפך שתרפה אתה בעבודת שמים בתוכם עד גדר שתצטרך אחרי כן מי שירעה אותך להביאך למוסר כי הלא כלם יכירו כי טובות העה"ז הוא ענין עובר ואינו הווה תמיד כטוב העה"ב ועם יודעם כן יתעבו לפרוש מהרע שהחלו בו ואיך ישובו למענך וז"א תאוה גהיה וכו' כלומר הווה ונמשכת בלי הפסק מעת החלה שהיא טובת העה"ב הנה אין ספק כי תערב לנפש כל חי כי כצדיק כרשע נפשם ממקום קדוש ומן הקדשים תתאוה לאכול ותערב לה כי לחמה המה ואעפ"י כן ותועבת כסילים היא סור מרע אשר החזיקו בו הדי להשיג התאוה נהיה: