פירוש על משלי 14:17

קצר אפים. הממהר לנקום כעסו:

קצר אפים. מי שהוא קצר אפים ר''ל שלא יביט בענינים כי אם בקצר' ובמהירות מזולת שיתיישב בהם הנה הוא יעשה אולת כי מגדר האולת הוא שלא תבא בדברים בסבותיהם וכן מי שהוא איש מזמות שחושב מחשבות רבות וזמן ארוך אם ראוי לעשות הדברים אם לא הנה ישנא כי לא ישיגו ממנו האנשים מבוקשם רק בקושי עצום מאד וזה כי ימצא שום מחשבה תקבל למה שישאלו ממנו לא יתן שאלתם וזה ג''כ סבה להתבלבל הרבה מעניניו כי מי שיחשוב בכל הדברים אם ראוי שיעשה אותם אם לא בזה האופן לא יעשה דבר גם מהדברים הצריכים לו מאד ולזה צריך שיזהר האדם באלו הענינים ולא יעמיק בהם ולזה ראוי לאדם שלא ימהר בזאת החקירה יותר מהראוי ולא יאריך בה יותר מהראוי:

קצר כו'. אחרי אומרו כי טוב לראות את הנולד אמר כיוצא בדבר כי יקרה יעשה ראובן אולת ואשמת האולת תהיה על שמעון וישנא על כך מאתו ית' והוא אם שני אנשים נפגשו בעסק א' האחד איש קצר אפים נוח לכעוס והב' בעל מזמות ומאריך במחשבות טרם יפעל איזו פעולה או כעס יש לבעל מזמות ומחשבות לראות את הנולד לחשוב שהקצר אפים נוח לכעוס ואם לא יכלכל האיש מזמות דבריו עמו יבא הקצר אפים לעשות אולת שיכעוס ויבא לכלל טעות או זריקת כלים בחמתו ומה גם אם יחשוב שאיש מזמות יחשוב להרע לו אם יראנו מאריך מזמות בעסק ההוא אמר שאם הקצר אפים יעשה אולת שראוי שאיש מזמות שלא ראה את הנולד ישנא ואין רוח חכמים נוחה הימנו שבטוב מזמותיו היה לו לראות את הנולד ולחשוב מחשבות איך יכלכל דבריו עם הקצר אפים באופן לא יבא לכלל כעס אחר שחננו ה' ולא יבצר ממנו מזמה לחשוב מחשבות לבל תצא תקלה מתחת ידו: