פירוש על משלי 14:31

עושק דל. מי שהו' עושק דל הוא כאילו חרף הש''י כי חשב שאין שם מי שישמרהו מידו לחלשתו ועל זה נשען כשעשקהו ולא נתן אל לבו כי הש''י יוכל להצילו מידו ולזה יהיה מי שחונן אביון מכבד הש''י כי הוא אינו מקוה בזאת המתנה גמול כי אם מהש''י:

עשק וכו'. העושק ממונו או שכרו של דל הוא כמחרף את עושהו של עושק שמורה כי לא מאתו ניתן לו הממון שאל"כ לא היה עולה על רוחו שהוא כמוסיף בממון עצמו כאשר יעשוק מהדל ושמא תאמר הלא גם החונן ונותן לאביון יקרא מחרף שיורה שאין הוא יתברך משגיח על הדל לפרנסו ויצטרך אל פרנסתו לז"א כי לא כן הוא כי אם אדרבה מכבדו את עושהו שחונן האביון שנעשה שלוחו של מקום וחש על כבודו בל יתחלל ע"י העני אם היה מטיח דברים כמ"ש ז"ל על מעשה הצדקה שלום ולא על חנם העני רק לכפרת עונו ולזכות את העשיר כנודע: או עושק דל חרף עושהו להיותו סבה שהדל יטיח דברים כלפי מעלה ויהיה כמחרף חלילה וההפך במכבדו גם שלא יתן לו משלו חונן אביון יקרא כמז"ל כי גדול המפייסו מהנותן לו:

חרף. ענין גדוף: