פירוש על משלי 15:33

ולפני כבוד ענוה. הענוה גורמת שהכבוד בא:

יראת ה' מוסר חכמה. יראת ה' היא תישיר אל לקיחת המוסר בחכמה והענוה והשפלות תישיר להשגת הכבוד:

ושמא תאמר למה תעשה עיקר מההכנה ולא מהתכלית ואמור נא כי טוב לקיים מוסר ה' ולא לשמוע תוכחת חכמים ומאלי אבין לאשורי כי טוב לי לשמוע וללמד ענין המוסר לקיימו לזה אומר לך אל תתמה על החפץ כי זה דרכה של פורה להזהיר על ראשית ההכנה כי בה נמשך התכלית והוא כי הלא הדרגת השגת האושר ראשונה יראת ה' ואחריה נמשכת השגת חכמת התורה כי ראשית חכמה יראת ה' ואחר החכמה להשיג הכבוד העצמי שעליו נאמר כבוד חכמים ינחלו צריך תקדם מדת ענוה הגדולה מאד מהיראה כמז"ל על עקב ענוה וכו' ואחרי כן תבא הכבוד כי לפני כבוד ענוה ועל פי הדברים האלה הלא נראה כי אין היראה רק הכנה והעיקר היא הענוה להשיג הכבוד שהוא תכלית האושר ואם כן אפוא למה זה תורתנו הקדושה לא תזהירנו על הענוה רק על היראה את ה' אלהיך תירא ולא תודיענו מוסר הענוה אך אין זה רק שתיסרנו על ראשית ההכנה כי משם ימשך התכלית כן הדבר הזה גם שקיום המוסרים הוא העיקר אזהירך על ההכנה המביאה אליה כדרך התורה וזה אמר יראת ה' וכו' לומר הנה יראת ה' הוא מוסר שתיסרנו חכמה היא התורה הנקראת חכמה סתם בכל דברי שלמה כמה ד"א ה' בחכמה יסד ארץ עם היות שאין היראה תכלית הגורמת הכבוד האמתי כי הלא לפני כבוד העוה"ב צריך תקדים ענוה. ואעפ"כ אין התורה מזכרת רק היראה למה שהיא ראשית ההכנה כן גם אנכי אשבח שמיעת תוכחת שהיא הכנה לקנות לב כמדובר: