פירוש על משלי 18:20

מפרי פי. הנה מפרי דברי איש ישבע בטנו אם לטוב אם לרע הנה הוא ישבע פרי שפתיו והמשל כי הדובר רכות ישיב חמה במענ' פיו ויאכל פרי דבדיו שיסי' הרע ממנו והדובר קשות יעורר החמה ויביא עליו מהרה הרעה:

הנה נתחבטו מווכחים לדעת אם הדבור טוב או השתיקה והנה אמת נכון דבר התנא לא מצאתי לגוף טוב משתיקה שגם שלענין הנפש בתורה ומצות אין הדבור אמנם לגוף שהוא לעניני החומר לא מצא טוב משתיקה כי גם שלפעמים יש לו מועיל הלא יותר קרוב אל ההפסד מאל השכר וזה יאמר פה בהקדים כי כל איש או אנשים שבמקרא חשובים וצדיקים עד שהוצרכו רז"ל לומר על כלם אנשים האמור במרגלים כי צדיקים היובאותה שעה ונבא אל הביאור אמר הנה מפרי פי איש החשוב וצדיק אשר אמריו תורה והישרת הדבור יפה כי אין צריך לומר מה שהקרן קיים לעולם הבא כי גם מפרי פיו הם פירות דבורו תשבע בטנו שיהי למלא בטנו מטוב עולם הזה המתיחס אל הבטן שיאכל פירות בעולם הזה ואם יזרעו דבריו בשדה אוזן שומעת ויעשו פרי תבואה שילמוד השומע ויעשה כדבריו הנה מהתבואה ההיא הצומחת ישבע האיש הנזכר כלומר שלא לבד בטנו כי אם ישבע כל מציאות האיש גוף ונפש כי רב זכותו מאד ולא אמר תבואת פיו רק שפתיו לומר כי גם ממה שילמוד הזולת בנענוע שפתיו כאשר הורגלו להיות נעות בתורה וישמע השומע כלאחר יד ישבע מזכות האיש הנז' הנה כי רב זכות ותועלת הדובר אך הוא בנמשך מהנקרא איש שהוא על עסק תורה ומצות הנוגעים אל הנפש:

מפרי, מות - [כ-כא] ב' דבקים.