פירוש על משלי 2:13

ואל תאמר בלבבך הלא לא ברכילות ולא בלשון הרע יהפכנו רק לתקן עסקיו לפי שכלו ולמה יאשם כי הלא אדרבה הנה עושי אלה טועים באצטגנינות שלהם כי הלא טוב להם אורח צר ישר מדרך רחבה חשוכה כי באמרם האמת גם בהיות לפניהם דוחק מה הוא אורח ישר ויורה דרכו אך בדרך הרחבה בעיניו אשר ע"י התהפכות האמת יפול בחשוכות רבים כי בהגלות נגלות כי שקר כזב כי השקר אין לו רגלים יצטרך לבדות מלבו שקר שני ליישב הראשון וגם יתבדה ויאחז ותהיה לו דרכו הרחבה מחשכים רבים וזהו העוזבים ארחות יושר על היותם בלתי רחבים בעיניהם כדרכים הרחבים מארחות והוא ללכת בדרכי חושך כי בדרכים הרחבים אשר בחר הוא חושך ולא אור כמדובר כי אין לך טוב וישר מדרך האמת בכל מכל כל:

העוזבים, ונגד להצילך מדרך רע אמר העוזבים ארחות יושר ללכת בדרכי חשך, הדרך הוא הדרך הגדול וקבוע לרבים וממנו יצאו ארחות לכפרים וערים קטנות, מצייר שבתורה לא לבד שהדרך הגדול ישר, כי גם הארחות המסתעפים ממנה הם כולם ישרים, שבכל מצוה מסתעפים ממנה ארחות רבות, כמו מן מדת הרחמנות יסתעפו נתינת צדקה, הלואת חסד, השבת העבוט וכדומה, והם ארחות יושר, וברשעה לא לבד שהאופל פרוש על ארחותיה הפרטיים, כי גם הדרך הגדול חשך ולא אור, כי הוא הפך החכמה שהוא אור הלבבות:

ארחות, דרכי. התבאר אצלי בכ"מ שדרך הוא הדרך הגדול הקבוע העובר מעיר לעיר, וארח הוא המסתעף מן הדרך הגדול אל הצד אל הכפרים, ושניהם דרך הרבים, שזה הבדלם מנתיב שהוא דרך היחיד, (ובאו בס' זה לקמן פסוק כ' ט"ו, ג' ו', ד' י"ד י"ח, ט' ט"ו, ט"ו י"ט):