פירוש על משלי 21:13

אוטם אזנו. הנה מי שהוא אוטם אזנו שאינו רוצה לשמוע צעקת דל לחננו מאשר הביא אלוה בידו הנה ישיב הש''י גמולו שישיבהו לדלות ויקרא ולא יענה ר''ל שלא יחמלו האנשים עליו וזה מדה כנגד מדה ואפשר שירצה בזה כי גם הוא יקרא לש''י ויצעק אליו בעת צרתו ולא תשמע תפלתו כי הש''י יתנהג עמו בדרך אשר הוא מתנהג בזולתו:

נכנס בזעקה ויצא בקריאה אפשר יאמר שיבא לידי זלזול עד גדר שאין צריך לומר שלא יצילוהו מצרתו כי יזעק על שברו כי אם גם לא יחשיבוהו במענה לשון לענות אותו: או יאמר מקושר אל הקודם ואל מה שאחר לומר הלא כתבתי לך כי השופט הארץ ולא יעשה משפט קולר שוד רשעים תלוי עליו והנה תחת שלש ימנע השופט או מפאת היות כל אחד מהבעלי דין עקש אשר מדרכו לזעוק בקולי קולות במסירת דין על שכנגדו ועל המחייבו אשר לא כדת לדעתו שנית כי יאמר אולי יתחייב העשיר בעל דינו ופן יאנף ויקפוץ את ידו ויאנוץ את לבבו מלהטיב לי ולא על עצמי אני דואג כי על כמה צדקות שהייתי עושה בהטבתו ועתה תגרע מצוה רבה ממני ומה גם אם הייתי זוכה למתן בסתר כי רבה היא. ג' פן יתחייב העני בדין וצר לי עליו אהיה לו למחתה שיחת על ידי על כן בא ויאמר אל נא תמנע מאחד מאלה כי הלא אוטם אזנו מפאת זעקת דל גם הוא יקרא אל השמים מעל ולא יענה לעומת אשר הדיין קץ משמוע זעקתו:

אוטם. סותם: