פירוש על משלי 21:24

יהיר. גס רוח סופו להיות לץ שאינו חש לשמוע מוסר:

זד יהיר. הנה הרשע הגאה שעושה הרע בגאוה לץ שמו כי הוא כאילו יעשה הזדון מצד גאותו על דרך הלעג להיות האנשים נחשבים לפניו כאין ובחמת הזדון עושה לעג וליצנות וכבר ימצאו אנשים רעים בזה התואר שזכר שישחיתו זולתם על דרך הלעג להיותם נחשבים להם לאין כמו שסופר מאיש אחד שחתך רגל איש בלילה כשהיה ישן והוא לא היה שונא לו אך עשה זה על דרך הלעג והנה בא זה על מום הליצנות והרע שיגיע ממנו:

ושמא תאמר הלא אין זה רק המרגיל עצמו בלשון הרע וליצנות ודומיהם אך אשר כל רשעו אינו כי אם האריך לשון להזיד על רעהו לא ישחית נפשו רק את עצמו ובשרו אשר יציק לו שכנגדו על כן הנני מודיעך כי גם את נפשו הוא משחית כי הלא זד יהיר שיקרא לץ שמו הוא אשר עושה בעברת זדון גם שאין בו אלא זדון בלבד וידוע גדר הלץ שלעולם לא יראה פני שכינה וגורם כליה לעולם כמאמר תנחום בר חנילאי: או יאמר שלא בלבד יחטא הזד בדבור כי גם עושה מעשה בעברת הזדון שיבער בו והוא כענין שיבור כלים בחמתו וכיוצא וזהו עושה וכו' שזולת עון דבור גם יתעתד למעשה: