פירוש על משלי 21:8

הפכפך דרך איש וזר. איש והוא זר סר מן המצוה דרכו הפכפך:

הפכפך דרך איש וזר. הנה מפני זה היה הפכפך דרך כל איש מהם וזר כשיעיינו במה שאחר ההתחלות כי יצטרך להם לבלבל עיונם ולהניח דברים זרים הפכיים לאמת בדרך שישמרו שרשיהם והתחלותיהם, ואולם האיש הזך והנקי מהטעות בשרשים וההתחלות לא יצטרך לעיין דברים במה שאחר ההתחלות כי אם ביושר ובצדק:

וגם הד' הקרובה לזה אשר לו אשת מדינים המרחקתו במדיניה מעבוד את ה' ומה גם אם היא מהאומרות הביאה ונשתה ומה בצע כי תכלה ימיך בעבוד אלהים עליה אמר הפכפך דרך איש וכו' טוב לשבת וכו' לומר הנה אשכילך רעת חברתה כי עזה כמות היא כי לא יעלה על רוחך לומר כי אין רעתה רק לפי הכנת בעלה והוא כי שלש מדות בהנהגות האיש עם האשה אשר לקח יש דורש טוב ודובר לה שלום ולא כן לבו עמה וההוא יקרא הפכפך שבמצב א' בעצמותו יש הפך פיו ולבו הפכיים זה מזה ויש מתנהג כזר עמה בדבורו ובמעשיו ויש לעומת אלה זך בלי שמרים שלם בלבו וגם פעלו אשר יפעל לה ישר וטוב בדבור ומעשה והיה מקום לומר כי המתנהג בשני הדרכים הראשונים הוא אשר תצר לו אשת מדנים במדיניה אך אשר לו הדרך השלישי אדרבה ימתיק מרירותה להתהפך לו לאוהבת אמר דע אפוא כי ברית כרותה לאשת מדינים כי בין אשר הפכפך דרך איש הוא הסוג הא' בין אשר הוא זורק מרה הוא בעל הדרך הב' וזהו וזר בין גם אשר זך וישר פעלו הוא השלישי: