פירוש על משלי 23:8

פתך. שאכלתו בביתו סוף שתקיאנה מפני הבושה:

ועוד אודיעך כי תחשוב היותך אוכל מפתו ופתך אכלת כי אשר יאכילך הרע עין ינכהו ה' מאשר קצבו לך מן השמים באופן שפתך אתה אוכל או שלא נתן לו הוא יתברך רק לתת מלחמו לדל שכמותך הנה כי פתך של עצמך אתה אוכל והוא נותנו בצרות עין ושמא תאמר לא אקפיד על עצמי בערך מצוה רבה מאד הלא הוא כי שלחן שלא נאמר עליו ד"ת כל הנאכל שם נמשל לקיא כמאמר התנא כי כל שלחנות מלאו קיא ועתה באכלי על שלחנו אז אהפוך אפילו מה שאכל הוא לקרבן כי אומר דברי תורה על שלחנו דע אפוא כי נהפוך הוא כי אין צריך לומר מה שאכל הוא כי אם אפילו פתך אכלת אתה בעצמך עם שהפת אינו גורם קיא תקיאנה תהפכנה לקיא כאלו אכלת מזבחי מתים כמה דאת אמר כי כל שלחנות מלאו קיא ושמא תאמר הלא אין זה רק כשלא נאמר עליו דברי תורה אך אני אומר דברי תורה לא יסכון לך כי הלא ושחת דבריך הנעימים הם דברי תורה שתדבר על השלחן כי ימאסו בעיניו ואיך בהמאס דברי תורה לשומעם יהפכו זבחי מתים לשלחן גבוה ואדרבה תשא עון השחתת דברי תורה והטעם כי אמרו רבותינו ז"ל למה תלמיד חכם דומה בפני ע"ה תחלה דומה לקיתון של זהב סיפר עמו דומה לשל כסף אכל עמו דומה לחרם הנשבר שאין לו תקנה ושוב לא יהיו דבריך רק מאוסים לפניו מה שאין כן אם לא אכל עמו:

תקיאנה. הוא החזרת המאכל לחוץ וכן קיא צואה (ישעיה כח):