פירוש על משלי 24:12

כי תאמר. שמא תאמר וזהו כי משמש בלשון דלמא:

כי תאמר. הן לא נוכל לדעת אלו המחשבות אשר קבוצם מביא לקנין המחשבה הלא הש''י שהוא תוכן הלבבות ומשלים אותם והוא שומר נפשך הוא יודע אם השתדלת בזה הקנין כאשר תמצא ידך והוא ישיב לאדם גמול כפעלו:

וכי תאמר ותענה הן לא ידענו זה שאעשה רצון קוני בהתפלל בעדם אחרי היותם לקוחים למות מן השמים ואין מיתה בלא חטא וזה בא' משני פנים או שהם זכאים כעת אך יתעתדו לעשות הרע ועל כן אסוף יאספם ה' עד אשר לא יבואו ימי הרעה וימותו זכאים כי יודע בעל התאנה כו' ואם אלה מסוג זה הם הלא כמקרה משה רבינו ע"ה במעוכי הבנין יקרני שקבל לפניו יתב' על הילדים הנבנים בכותלי מצרים אמר לו הקב"ה אל תחוס עינך עליהם כי רעים וחטאים המה וישוב להתחנן אמר לו הקב"ה אחוז באחד מהם ויוציאו ויהי האיש ההוא מיכה אשר עשה הפסל להתעות את ישראל וכן בירבעם טרם יחטא בקש הוא יתברך לסלקו ויתחננו מלאכי השרת באמרם שהיו נהנים מזיו תורתו עד שהניחוהו ויאשם בבעל ותקראנה אותי כאלה הייטב בעיני ה' ואם מה שנגזרה עליהם מיתה והם לקוחים למות הוא על עונם שכבר עשו איך אשא בעדם רנה ותפלה ואצילם וכאשר קרה לרבי אחא כמדובר במדרש הנעלם גם אני יקרני שהציל לקוחים למות אשר הוכו במגפה במתא מחסיא ואמרו מן השמים כי מה עשה ואשמותם צרורות על שכמם עד שהוצרך לטרוח עד השיבם בתשובה ויקביעם בלימוד התורה ואם כן אפוא איכה תאמר שאתחייב בנפשי אם לא אציל אדרבה לא לזכות יחשב לי אחר שמשארות אשמותם צרורות בשמלותם על שכמם ומי יודע אם אזכה להשיבם אחרי כן כר' אחא לזה אמר אל תתמה על החפץ לאמר הן לא ידענו זה ותהיה נבוך כי אין ספק כי הלא תוכן לבות הוא יבין לומר אם מסוג העתידים לחטוא המה בוחן לבות הוא יבין ולא יחיה אותם כי מרע"ה ומלאכי השרת לא השאיר הקב"ה למענם את מיכה וירבעם רק למען יכירו שצדק הוא יתב' במאמרו באמרו שעתיד להרשיע וגם לבל יהרהרו שהוא בלתי מרחם חלילה ובכלל הדבר הוא שבוחן לבות הוא יבין כי לבך לטובה יכוין להחיות נפשות ישראל ועל כן יחייך גם שהם לא יחיו בתפלתך ואם הם מסוג המתים בחטאם שקדם אל תחוש פן לא יהיה לך חיותם לזכות על שהעון עצמו אינו נמחק כי הלא נוצר ושומר נפשך על ידי התפללך בעדם הוא ידע אחרי כן להתנהג כי הלא ישיב לאדם כפעלו שאשר ישוב מהם אחרי כן יהיה לפלטה והבלתי שב ילכד בפח: