פירוש על משלי 26:14

הדלת תסוב על צירה. הנה כמו שהדלת תסוב על צירה ואינה נפרדת ממנו כן דבק העצל אל מטתו לרוב אהבו השינה כי עצלה תפיל תרדמה ואמר על צד ההפלגה כי לעצלות העצל לא יתן ידו אל פיו להביא בו מזון כאלו טמן ידו בצלוחית קטנה שלא יוכל להוציאה משם וכאילו באר בזה כי אפילו לצורך מזונו לא יעזבוהו ידיו לרוב עצלותו:

והנה זה חכם בעימו באמת רואה את הנולד ואין זה כי אם רוע לב ויצר עצלותו תדיחנו כי הלא עוד מעט וגם את הכל יגעל בעצלותו כי רוע מדתו תדיחנו והלוך ילך לאחור במקום שהיה ראוי לתקן עותתו והוא כי הוא החל לגעול בעסק התורה אך עדיין יעבוד את ה' ויעסוק במלאכה לגחם ביתו ואחר כך ימשך שאפילו לקום להתפלל שהוא עבודה לא תגיחגו עצלותו כי הדלת תכוב על צירה ולבא אל העמן נעיר כי אין סיבוב הדלת על צירה הוראת איריור על המטה כי גם אפשר תסוב בטרם בקר והלל השמש יצא על הארץ ועוד שהיל"ל ועצל שוכב וידוע שהוא על מטתו אך יתן דופי בעצל כי אחר אשר יעור משנתו לא יתן אל לבו לעבוד את ה' לקום בטרם בקר כי עצלה תעכבנו ומתהפך לכל צד להעביר עצלתו ולאיכול לה ואמר שלמה הנה כמקרה הדלת שתסובתסוב ותמיד הוא על צורה כן עצל יסוב יסוב לצדדיו ותמיד על מטתו אך לא זה הדרך רק כי במקום התהפכו על המטה יהפוך ברגליו כל הארץ ומיד יקום ולא יסוב על מטתו מתהפך לצדדין לארבעת רבעיו הגה שגם בתפלה בבקר געלה נפשו אשר בטלה בזה טענתו שחל בדרך כו':

צירה. רגל הדלת הנתון בחור המפתן וכן נאמר בדרך שאלה נהפכו עליה ציריה (ש״א ד):