פירוש על משלי 26:21

פחם לגחלים ועצים לאש. פחם של אש עשוי להבעיר גחלים עמומות ועצים עשוין להסיק אש ואיש מדון לחרחב ריב:

פחם לגחלים. הנה כמו שהפחם מוכן להיות ממנו גחלים שמשחיתים ושורפים כל אשר ידבקו בו וכן העצים מוכנים להיות אש להשחית אשר סביבם כן מוכן איש מדינים לחרחר ריב בין האנשים להשחיתם:

אך אגיד לך מה גדלה רעת הנרגן על איש מדמם והוא כי הנה כמטיל פחם לגחלים שיבעיר ויעשה אש גדולה ממציאות גחלים וכמטיל עצים לאש גדולה כן הוא איש מדינים לחרחר ריב כי הלא יתחכם לעשות רע והוא כי כאשר הגחלים שאינן אש דולקת רק גחלים בעלמא אם ישליכו שם עצים לא יבעירו כי קשים הם לאחוז בהם אור הגחלים וגם הגחלים עצמם לבדם אפשר שיכבו אך מה יעשה החפץ להבעיר את הבערה בעצם יביא תחלה על הגחלים פחם עד יעשה אש גדולה ואחר כך יביא עצים על האש הנעשה מהפחם על הגחלים ויבעירו עד בלי די ויתמיד כן יעשה איש מדנים בהיות הריב קטן כגחלים בעלמא לא יביא לשון הרב עצום כעצים כי יאמר הלא לא יקבלו כי יאמרו שעדיין לא הגיע הריב אל גדר זה שידבר רעהו דברים קשים כאלה ולא יאמנו דבריו ואולי אדרבה יכירו כי לבבו להרע ויתבטל הריב לכן מה יעשה יטיל פחם הקל לתפוס הגחלים בו הוא לשין הרע קל מעט ויאמינו לו ותעשה אש מהגחלים ואחר הבעירו הגחלים והאש ויגדל הריב בין האנשים אשר להם הריב אז יביא עצים על האש הם דברים קשים להגדיל המדורה כי אז גם שהם ענינים זרים ולשון הרע עצום לא יחדלו מהאמין כי בערה בם אש המחלוקת ויבער ויתמיד כאש עצים העושה שלהבת ומתמיד: