פירוש על משלי 27:11

חכם בני. התחכם בני:

חכם בני. אתה בני התחכם ותשמח בזה הענין לבי ותישרני בזה שנוכל להשיב דבר למחרף אותי על החרפות שיחרפני אך אם תוכל תסבב שלא אוכל להשיב חורפי דבר מיראתו שיספר מומיך:

חכם בני כו' לבא אל הענין נזכירה ענין מאמרם ז"ל בפר"א כי אחר סילוק רשב"ל יהיה בגן עדן אשר היו חביריו בהיותו בראשיתו מלסטם את הבריות היו רואים אותו מגיהנם וצעקו אל ה' ואמרו משוא פנים יש בדבר הלא רשב"ל היה מלסטם עמנו והוא בגן עדן והם בגיהנם השיב הוא יתברך ואמר זה שב בתשובה ואתם לא שבתם עוד ידענו מרבותינו ז"ל כי כל איש יש לו בגד יעטה בגן עדן הנעשה ממצות ה' אשר יעשה והוא הנקרא בלשון רבותינו ז"ל חלוקא דרבנן ואמרו בספר הזוהר שאם יחטא האיש ההוא לא ילבישוהו בגדי מצותיו רק בגדים צואים מחלאת טומאתו בו וידינוהו בו בגיהנם עוד ידענו מרבותינו ז"ל כי כל אחד מישראל יש לו חלק בגן עדן וחלק בגיהנם זכה נוטל חלקו וכו' ונבא אל הענין אמר שלמה הלא הגדתי לך אדם מה טוב לכת בתורת ה' ולשאת עול יסורין בעולם הזה מלכת אחר נשיקות שונא הוא היצר הרע ושמא תאמר מה יסכון לי אם אשוב אליך אחר אשר הוטמאה נפשי בדרכי היצר הרע ואולי כמקרה העובר רצון מלך בשר ודם פעמים רבות יקרני כי גם כי ישוב לעשות רצון המלך ההוא לא יעלה האיש ההוא על רצון המלך ולא ישמח בראותו אותו עושה טוב כעת ואדרבה יתעצב אל לבו כי יזכור את אשר עשה לו בתחלה ומה גם בהיות עליו קטיגורים האומרים אל המלך משא פנים אתה נושא לאיש הזה הלא זה הוא אשר עשה הרע בעיניך זה כמה כי הלא יתחמץ לב המלך עליו וישפטהו משפט מות כן ירא אני כי אחר שהרביתי לפשוע אם אשוב לא תשמח בי בזכרך אשר פעלתי עולה ומה גם אם יקומו וידברו בך אשר ראוני בהעותי לאמר משא פנים את הנושא לחוטא הזה והלא יבוקר פנקסי ותתעורר עלי מדת הדין על כן אמר שלמה ברוח קדשו כאלו הוא ית' אומר חכם בני כלומר אחר אשר פשעת בי ונסרחה חכמתך כי אין אדם חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח שטות חזור והתחכם ושוב אלי ואל יעלה על רוחך שאתעצב אל לבי בראותך בהזכיר מעשיך הראשונים כי אדרבה ושמח לבי וגם כי יקום אשר עבר העבירות עמך ויחרף חלילה באמור אלי משוא פנים יש בדבר כאשר אמרו חברי רשב"ל לה' הנה אשיבה חורפי דבר: