פירוש על משלי 27:16

צופניה צפן רוח. מי שסבור לשומרה מתזנותיה צפונת רוח הוא כשם שאי אפשר לצפון הרוח כן היא לא תצפנה:

צופניה. מי שידמה לצפנה לכסות קלונה לא יוכל על זה כי היא תגל' נבלות' כמו שלא יוכל האדם לצפון הרוח שלא נודע במקום שהוא בו כי בנשיבתו הוא מודיע מציאתו ומקומו וכמו שלא יוכל לצפון שמן אשר ימושהו ידו כי ימינו יקרא לאנשים שיש לו שמן מפני רושם השמן שיש בו:

ושמא תאמר ובתה אדע כי אשת מדינים היא ורעה בלבבה והלא שלום בפיה תדבר הלא בעיניך תביט כי צופניה צפן רוח והוא כי הנה הבא עמה במקום צפון ונסתר לעבור עבירה בסתר שהוא כבא אתה עמה הלא יחשוב הפתי ההוא כי לאהבתה אותו תסתיר רעתו והלא ידמה לצופן רוח והוא כי כאשר נושב הרוח ונכנס במקום צפון שאין לו מוצאה לצאת בו כאשר בא הלא יעשה הברה והרעשה שהחרשים ישמעו כן צופניה את טומאת לעבור עבירה במקום צפון הוא כצופן רוח שהיא בעצמה תעשה הברה ותפרסם הדבר כי הלא אז עולה ומקטרגת ומשמיע במרום ומפרסמת שם מעשיה בסתר ועל ידי כן גם בארץ יתפרסם על ידי כחות עליונים כנודע מרז"ל על פסוק יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו ויתפרסם בארץ ולא תדע איך נתגלה וכן אמרו רז"ל במדרש חזית שהשטן עצמו הוא מפרסם העון ושמא תאמר ומה יעשה איש ואין מי שיגלה אזנו נבואה לפתות כי לא טוב הדבק בעצתה. כי הלא ושמן ימינו הוא היצר הטוב כי לב חכם לימינו הלא יקרא בגרונו: