פירוש על משלי 30:17

ליקהת אם. לקמטי' הנקבצי' ונקהין בפני אמו לשון יקהת עמים (ראשית מט) קבוצת עמים והיו"ד יסוד כמו יפעת ויעלת חן:

עין תלעג לאב. ואחר שהשלים זה המשל שב להמשיל שנית על הטועה בכוונות התורה מצד הקלות בה והוא אשר המשיל בדור אשר אביו קלל ואת אמו לא יברך ואמר כי עין הלב שתלעג לאב והיא התורה ותבוז לקבוץ האם והוא ג''כ דברי התורה שלא ייטיב העיון במה שיתחייב מדבר דבר מדבריה ומקבוץ דבריה והסדר שלהם קצתם עם קצת עד שיהיה זה סבה אל שיטעה בכוונותי ינקבו העין ההוא העופות הדורסים הממהרי' לבא אליה בקלות ר''ל שפתאום יבא אידו כמו שהעיר באמרו פן יקללך ואשמת אמ' ממשל על זה הענין מההקל בדברי התורה עד שיטעה בדברי' שלא יורגש בתורה אי זה הדרך עבר בה שהובילוהו אל זה הטעות:

ושמא תאמר הלא השפטים האלה יסכונו לרוב העם וישמעו לקולי ביסרי אותם אך מה אעשה על קצת הנמצאים שילעיגו לי כי לא יעדרו פריצים המתפרצים לקרוץ בעיניהם על המוכיח בשער אל תשית לבך על הדבר הזה כי הנה עין תלעג לאב הוא אבי הדור המוכיח בשער כאב את בן ואשר תבוז ליקהת אם היא התורה הנקראת אמנו כד"א תורת אמך והבוזה אותה ח"ו באמור הלא פרוזטוגמא ישנה היא וזהו ליקהת אם הנני מבשרך שהאיש ההוא לא יזכה לקבורה כי אם יהיה חלל באדמה וינקרו עינו עורבי נחל אשר דרכם למאוס את בניהם הקטנים כי תחת הלעיגו את האב יעשה משפטו ע"י אשר מאס בו האב ותחת אשר בזה ליקהת אם באמרו כי זקנה אמו יאכלוה בני נשר אשר בהזקינם יחדשו נעוריהם תחת אשר בזה מה שבהזקינה היא חדשה באמת: