פירוש על משלי 4:17

כי לחמו לחם רשע. מאכלם ומשתיהם יהיו כלם רשע וחמס כי הרשע נותן שנת לעיניהם לרוב שמחתם בו גם לא יצטרכו למזון אחר מרוב התענוג בו:

ושמא תאמר למה אייחס לגזל שינה כשלא יכשילו הלא הוא כי לחמו לחם וכו' והוא כי אם עד כה טרם הכשילם את הזולת לא יספיק כי אם על הלחם לבדו ולא לחמו רק לחם רשע כי מעט אשר יגזלו עד שיעור לחם אונים להם עתה על ידי שיכשילו את זולתם יגזלו עמהם גם יין חמסים ישתו כי לא על הלחם לבדו יחמסו כי אם גם יוציאו לחם ויין משא"כ במתי מעט כמו שנאמר אך ברוב עם לא ישאירו עוללות ולכן עתה ירוו מיין חמסים לשובע המפיל שנה ותערב שנתם ובהעדר חברה יראה להם כאלו נגזלה שנתם הוא היין המפיל שנה בעיניהם אם לא יכשילו את הזולת המספקים צורך יינם בחברתם וזהו לחמו לשון עבר וישתו לשון עתיד:

כי לחמו לחם רשע, שהלחם שהם אוכלים השיגו ע"י רשע, והיין ששותים השיגו ע"י חמס: