פירוש על משלי 6:12

הולך עקשות פה. ההולך בעקימת שפתים:

אדם בליעל. הנה אדם רשע הוא מי שהוא איש און אשר הולך עקשות פה ר''ל ידבר שקרים בפה:

אדם בליעל וכו' אחרי אומרו כי מהנמלה ילמוד העצל זהירות ואיש און נאמנות ואהבת את רעהו כמוהו כי יראו דרכיה שלא תשלח יד בגרגיר שנגעה רעותה עם שאין לה קצין וכו' ויחלוק על הבלתי למד זריזות כאמרו עד מתי עצל תשכב וכו' מעט שנות וכו' בא עתה להתלונן על איש און הבלתי למד נאמנות והנה זה דרכן של פועלי און שלא די שלא ישובו מדרכם על פי מורה צדק כי אם גם ילעיגו לו ומה גם באמור להם ילמדו מהנמלה הקלה האוהבת את רעותה כמותה כי הלא יעגו הלא לאפס ולאין דמינו בעיניו נבזים ושפלים מהנמלים והלא אשר בראנו אדם קראנו ולמה זה המוכיח הלזה נבזה בעיניו נמאס האדם הגדול באיכות ויבז בעיניו ללמדנו דעת מאנשי מדות והמבלי אין אנשים שלחנו לדרוש דרכי הנמלים האמללים ואין זו רק חרפת אדם כי חרפה היא לנו איזה הדרך הלך טוב המדות מבן האדם אל שרץ טמא משרצי אדמה ואמר שלמה מי יתן והיה אומר כן מי שלא יצטרך ללמוד ממנה רק המעול וחומץ אשר היא טובה הימנו דורשת שלום עם רעותה ואוהבה כגופה וזה אמר אדם בליעל וכו' הוא ההולך עקשות פה והוא כי יבזה בעיניו להלעיג בפה הטבעית רק בפה מושאלת ושל עקשות: