פירוש על משלי 7:21
רש"י
הטתו. לאותו חסר לב אליה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
רלב"ג
הטתו ברוב לקחה. דבריה הלוקחים לבו בחלק שפתיה הדיחה אותו מדרך הראוי ומשכה לבבו אל דרכי הניאוף הנה האויל הולך אחריה פתאום ודומה בזה אל השור אשר הולך מעצמו במהירות אל מקום שיטבחוהו בו וכמו הנשים שיבאו במהירות אל העכס לחשבם כי יתקשטו בו ולא ירגישו כי הוא מוכן למאסרם ר''ל לקשור אותם באופן שלא יוכל להם ללכת כי לא יוכלו להרחיב צעדיהם וגם הוא הוכן לשמרם מלפשק רגליהם למנאפי' ולא ירגישו בזה והנה העכסים הם כמו תכשיטין היו נושאות אותן ברגליהם כאמרו וברגליהם תעכסנ' והיתה הכוונ' בהם למה שזכרנו והנה ילך האויל אחריה פתאום כמו שזכרנו עד יפלח וגו':
Ask RabbiBookmarkShareCopy
אלשיך
ושמא תאמר הלא גם הפתי ונער חסר לב אל יבצר מהם להבין כי אין תוכה כברה וגם המה מתחלה לא היה עם לבבם למרע ואיכה ילכדו בשקר מליה לז"א הטתו כו' והוא כי היא עשתה בערמה למען הטותו אליה לשמוע את דבריה טרם תדבר החזיקה בו ונשקה לו להחם לבבו למען יבוש לעזבה ואח"כ החליקה לשונה עד הדיחו בעצם ממצב כשרותו אשר לא היה בלבבו לעשות רע ועתה ילך אחריה וזה הטתו מעט ברב לקחה אשר לקחתו שהחזיקה בו ונשקה לו ואחר כך שהטתו בצד מה בחלק שפתיה שאחרי כן כלתה הרעה מהטיה אל דחיה לגמרי וזהו אמרו תחלה לקחה שהוא לשון לקיחה ואח"כ אמר בחלק שפתיה לשון חלקות:
Ask RabbiBookmarkShareCopy