פירוש על משלי ה:1

בני לחכמתי הקשיבה לתבונתי הט אזנך. בני הקשיבה לחכמתי והט אזנך לתבונתי:

הנה בנמשל משל פרשה זו נגד עינינו ב' דרכים א' ההולך קדמת איסור מועצות יוען בליעל הוא שטן הוא יצר הרע אשר בוא יבוא ברנה להבכותנו באחרונה בנעתרות נשיקות משנאה מסותרת נופת תטופנה שפתותיו כמבקש אהבה ולא משתבש מאן דתני ליבה ע"כ המשילה שלמה בחכמתו לאשה זרה שאמריה החליקה וילמדנו דעת נשמר פן ואל נפתה אחריה כי אחריתה מרה כלענה וגם כי תבא ברנה בעבור הרנה מרה תהיה באחרונה: והדרך הב' הוא הסובב על דבר למוד חכמת טעות אשר שנא ה' כי לא כדעות העבריות הנכריות כי רעות המה והן הנה יהיו למסור מעל בה' וכחש באמתו יתב' חלילה וגם כי אותו ראיתי צודק במקראות ויצדקו בו מאמרי רז"ל האומר ואל תקרב אל פתח ביתה זו טעות גם מהדרך הא' לא אנח ידי ובו אחל מקצר ועולה ואומרה בני וכו' והוא באשר ידענו כי פשט הדברים אשר יקבל איש מרבו יקרא חכמה ואשר יבין מתוכן דבר מתוך דבר יקרא תבונה ובזה יאמר בני לחכמתי הוא פשט למודי אשר אנכי שם לפניך שהוא להתרחק מהזרה לשכב אצלה והיות עמה הקשיבה ואל תעמוד בדבר זה בלבד כי אם גם לתבונתי הוא הנמשל המובן דבר מתוך דבר הוא ענין היצר הרע הנדמה לאשה זרה הט אזנך כי שניהם כא' למודים טובים: או יאמר למה שהלב הוא הגדול שבסרסורי העבירה כשאין אלהים כל מזמותיו לכן החפוץ יחפוץ לשמור מזמות לבו בל ישעו אל דברי שקר כה יעשה כל הימים אשר הוא חי יתן אל לבו להבין אמרי בינת התורה וישקע רעיוניו להיות חופש כל חדרי משכיות כל דבר ודבר להבין דבר מתוך דבר ובדבר הזה יסכר מבוא לבא בו הרהורים אשר לא כתורתו יתברך והן זאת אומרת רוח הקדש כאילו השכינה או התורה תדבר אל האיש הישראלי ואומרת בני לחכמתי שילמדוך רבותיך הקשיבה וגם לתבונתי הוא עומק עיון להבין דבר מתוך דבר אל תנח ידך: