פירוש על משלי ה:15

נוזלים. מים מתוקין שהיו בתוך המלוחין, כענין שנאמר באר מים חיים [ ונוזלים מן לבנון (שה״ש ד טו), ואומר] ונוזלים מתוך בארך (משלי ה טו).

שתה מים מבורך. מבור שנתן לך הקב"ה לחלקך היא תורת משה:

הנה ידענו כי בור יקרא של מים מכונסים ובאר היא של מים חיים ונובעים ובכן יהיה בור מקים מים מכונסים משל אל איש חכם שהוא כבור כיד מלא חכמה מכונסת אשר כנס ולמד מרבותיו ואם אחרי כן הטה אזנו לתבונה בטיב עיונו וחקר ודרש ומלא עצמו כללים ומדות שהתורה נדרשת באופן הוכן בעצם להבין מתוך החכמה אשר למד אמרי בינה דבר מתוך דבר יקרא באר כי הלא הכין ופתח בחכמה מקורות ומבועי בינה להבין ולהורות כבאר מים חיים נוזלים ונבוא אל הענין אמרו אם תענה בני ותאמר הלא מנעתני מבא אל חכמת הזרה פן תדבקני הרעה והזהרתני לאמר לחכמתי הקשיבה לתבונתי הט אזנך ולא לחכמתה ותבונתה והנה אנכי אעשה כדברך לחכמתך אחשיב אך אם אנכי אחזה לי כי רב שכלי ואף גם אחרי מלאת כרסי מן הגמרא עודני עיף וצמא לשתות מי חדודים ופלפולים עד בלי די ואתאוה תאוה לצמאי ישקוני חומץ חכמה נכריה למלא בה יד מרום שכלי כי רב הוא להחזיק ולקבל ולמה תמנענה ממני אחרי כי לא מאהבתה אשתנה למה אירא מהמשך אחריה עכ"א שתה מים מבורך וכו' לומר לא יבצר או מלאת את החכמה אשר קבלת ממוריך או באת גם עד תכונת תבונתה ועל כל א' מהנה אומר לך אם לרוות צמאונך אתה מבקש שתה מים מבורך אם לא ידעת בינה רק חכמה לבדה הוסף ללמוד עוד ממוריך הוא בורך אשר ממנו תשתה מאשר כנוס בו או מחכמתך עצמה אשר למדת הפוך בה דכולא בה עד תרוה צמאון שכלך כי לא יחסר כל בה עד תלמי שכלך תרוה והלואי יכילנה ואם באת עד גדר בינה שהכינות חכמתך עד שתוליד ממנה בינה אשר תתייחס בחכמתך לך לבאר נובע למה זה אם צמית והלכת אל הכלים רקים או נודות נפוחים לצבות בטן ולנפיל ירך ולא תשתה מי בארך הנוזלים ונובעים תמיד ומי לך צמא במדבר יפצה פיו אל מים זכים נוזלים תמיד ויניחם והלוך ילך אל מקור משחת אשר יכזבו מימיו ויחליף טוב ברע וישאר אחריו מקור מים חיים נוזלים הבלתי מפסיקים וא"כ איה אפוא די סיפוק שכל רחב לא מוצק תחתיו כבינת התורה אשר אין קצה לנביעתה בלי הפסק: