פירוש על משלי ו:19

יפיח. לשון דבור הוא כי כל דבור ברוח הפה הוא:

ומזה תמשך שלישית והיא כי יפיח כזבים כי אשר יראנו במרוצתו אל מקום זמה יכירו כי רעה בלבבו ויוכיחנו על רוע דרכו אשר ירוץ לרעה אז יצטרך להפיח כזבים כי לא יספיק לשון שקר כאשר ברמות העין כי שם אין צורך להרבות כזבים כי לא היה פועל נרגש בעצם כמרוצתו לרעה ודי לו להשמט ולומר כי לא שם היה מסתכל רק אל מקום קרוב אליה אך בתנועת מרוצתו כי רבה היא יצטרך לישמט הפיח ושלשל כזבים רבים והמצאות כוזבות ומה גם כדרך אדם כוזב שיתפס כי אין לשקר רגלים ולתקן והעמיד כזב א' ימציא כזבים רבים וזהו יפיח כזבים אחוזות ומשתלשלות זו בזו כד"א אשית בישע יפיח לו שהוא מלשון פח ואחיזה ולא אמר שקרים כאמרו לשון שקר רק כזבים כנודע ההפרש שבין זה לזה כי שקר יקרא האפשרי יהי כדבריו רק שלא אירע כן וכזב הבלתי אפשרי כן האיש הזה יצטרך להמציא כזבים אשר אין למו רגלים לתקן עותתו ומהפיחת כזבים הרבה יושקע בדבר עד יבא להיות עד שקר ומהעידו שקר ישלח מדנים בין תובע ונתבע כי אשר הועד עליו שקר לא ישקוט ויריב עם בעל דינו השוכרו וגם יתלמד מזה להיות תמיד משלח מדנים בין אחים ברכילות ולשון הרע נמצא הורג ג' האומרו והמקבלו ומי שנאמר עליו נמצא שע"י זה נמשך שפיכות דמים משולש מה שאין כן במשתלשל מהעין שלא יגיע רק עד דם נקי א' הנה כי ראוי להחמיר על משלח מדמם וגם שמה שאמר למעלה שאדם בליעל מהיותו חורש רע בכל עת שמדנים ישלח כן הוא כאשר ביאר פה ההשתלשלות.

יפיח. ענין דבור ע״ש שבא בהפחת הפה: