פירוש על משלי ח:14

לי עצה. וזה כי העצה תלקח בדברים העצמיי' כאילו תאמר שהעצה במי שהוא חלוש החום לחממו ובשיאכילוהו דברים חמים והנה העצה תהיה בחכמות המישרות לצד המעשה כמו חכמת הרפואה עבודת האדמה ומה שידמה להם ולי ג''כ תושיה רוצה לומר השגת הנימוס המושכל אשר בדברים והוא מהותו ומשיגיו העצמיים ואלו הם חלקיו הפנה הראשונה להעיר על תועלתם ומהותה איך לא תצטרך לזכות הדברים ההכרחיים קודם ההשתדלות בה לפי שכבד זכרה אחר החכמה וזה ממה שצריך שתוקדם תחלה החכמה קודם השתדלות בבינה וכבר זכר זה בביאור במה שקדם:

ועל הג' והיא כי אני מתשת כח העוסק בי אין פחד כי הלא לי עצה וכו' לומר הן אמת כי עצה שבהתיעץ האדם בהתבודדו בי בעיונו לדעת איזה הדרך יפנה ויבחר מחלקי הבחינות הנה אז לו בי תושיה שיותש כח המעיין אך אין זה לו רק טרם יבין שמועה אמנם כשאני משפיע בו יבא עד תכונת הבין שמועה לאמתה אז היא לי גבורה כי אז ישיש כגבור ותושיה נדחה ממני:

ותושיה. תשות הכח: