פירוש על משלי ח:20

ושמא תאמר א"כ אפוא למה יש צדיקים שטוב להם בעה"ז ז"א בארח צדקה אהלך כלומר הן אמת כי כשאני מוצאת ארח רחב בלי מקום צר ועיכוב לעשות עמו צדקה ולהיטיב לו גם פה אהלך באורח ההוא ואעשירנו אך אם יש נתיבות צרים ובחינות המצרים להם מלקבל טוב מפאת איזה עון אשר אתי אז אני עושה משפט עמו ואיסרהו ואמנע טוב ממנו פה בפורת צדקה וזהו בתוך נתיבות משפט:

באורח צדקה אהלך - דברי החכמה כדברי החכם. והטעם: כי מי שרוצה החכמה, צריך שיתנהג בזה הדרך. ואמר: בתוך נתיבות משפט - לבל יטה ימין ושמאל מהדרך האמצעי.

בארח צדקה אהלך, השם ינהג עם שומרי תורתו בשני מדות, במדת משפט ובמדת צדקה, והתבאר אצלי כי ההנהגה שינהג ה' עם הצדיקים לפי זכותם וצדקתם זה נקרא משפט, שהוא כפי הדין והטובה היתירה שייטיב ה' לצדיקים נוסף על זכותם מצד הצדקה העליונה שלא תשקיף על הזכות והכשרון זה נקרא צדקה, ויש הבדל בין ארח ובין נתיב, שהארח ילכו בו רבים, והנתיב ילך בו יחיד, ומדת המשפט ילך בנתיב היחיד, כי בו ישקול לכל יחיד שכרו ביחוד לפי הנתיב שהלך בו ביחוד ולפי מעשיו, ומדת הצדקה תלך בארח כללי כי לא תשקיף על מעשה כל יחיד, עפ"ז תאמר החכמה העליונה כי בהנהגת הצדיקים אהלך בארח צדקה לתת להם טובות מצד הצדקה העליונה ובארח נסיי ופלאיי, וגם בתוך נתיבות משפט לשקול לכל אחד שכרו כפי מעשיו בנתיב אשר הלך ופעל ועשה ועי"כ.